כיצד להתייחס ליוזמה החדשה להקים מערכת כשרות מקבילה לזו של הרבנות הראשית?

אין זו יוזמה חדשה, היא כבר קיימת כמה שנים. על כל פנים, זו הונאה וניצול של הצרכן התמים.

למה? הרי השוק הוא חופשי?

יש יהודים רבים במדינה שרוצים לאכול כשר, בין שהם דתיים, בין שהם מסורתיים, שאינם בקיאים בנושא, וכאשר הם רואים כשר, הם מאמינים. זו רמיה. אולי זו כשרות-טריפה.

אולי זה באמת כשר.

ואולי לא. כיצד יוכלו לדעת. אם זה מטעם הרבנות הראשית או הרבנות המקומית, אז יודעים באופן ברור ובטוח שזה כשר. אבל, אם כל אחד רשאי ליטול את השם כשר, מי ערב לנו שלא יסתנן כל נוכל וכל שקרן, וכיצד ידע היהודי התמים להבחין בין תלמיד חכם אמיתי לבין מתחזה וזייפן. כך תיווצר אנדרלומוסיה.

ואם זה תלמיד חכם מסור, אז תאורטית אפשר היה לאשר כשרות חלופית?

ודאי לא. כיצד הוא יוכל לוודא שהכל באמת כשר. לא די לנפות קמח ולברור חרקים. האם אותו רב ילך לפקח בכל המשחטות ובכל בתי חרושת למזון בעולם?!

אך גם נגד הרבנות הראשית יש טענות שלא הכל כדין?

על זה נאמר: אם בארזים נפלה השלהבת, מה יגידו אזובי הקיר (מועד קטן כה ב). נכון שכשרות זה דבר מסובך ומורכב. ואכן מחלקת כשרות הארצית, מקדישה מאמצים ללא לאות כדי לתקן כל מעוות, בעזרת משגיחים רבים ומומחים בכל התחומים,וגם מדענים ומשפטנים.

לכן, זה יוצא יקר.

נכון. בעולמנו לא מקבלים שום דבר חינם.

לכן, אולי התחרות החופשית היא שתהיה לברכה?

אין זה נכון בכל התחומים. לפעמים חייבת להיות ריכוזיות ממלכתיות. עם אחד – מדינה אחת – צבא אחד – משטרה אחת. וכמו כן עם אחד – כשרות אחת.