ביקורת סרטים: צורת המים• קסם שטובע בים של קלישאות

גיירמו דל טורו בונה עולם יפה, אפל ופיוטי שבו מתרחשת אגדה קסומה עם טוב ועם רוע. עם חמלה ואכזריות. עם אהבה ועם דם. אך האגדה הזו מוכרת מדי וצפויה מדי ונדמה שאין בה שום חידוש קולנועי אמיתי

24.02.18 18:40  ט' באדר תשעח
'צורת המים'• קסם שטובע בים של קלישאות

ביקורת סרטים: צורת המים

כבר באגדות ובסיפורי עם עתיקים, נהגו בני האדם לבחון את האנושיות שלהם עצמם דרך דמויות דמיוניות שאינן אנושיות: שדים, חיות שמדברות, מפלצות, חייזרים.

קחו דוגמא קלאסית ומוכרת שהפכה לסרט מצויר ובשנה האחרונה לסרט אמיתי- היפה והחיה. החיה, שיש בה לא מעט אכזריות וכיעור, מפתחת מערכת יחסים עם היפה, שהיא כמובן אנושית אך מעט דחויה ומוזרה בסביבה שלה. דרך מערכת היחסים ביניהם אנחנו מתוודעים לרוע האנושי של אנשי הכפר ואנחנו שואלים את עצמנו, רגע, מי אנושי יותר: האנשים או החיה. תזכרו את היפה והחיה. עוד נחזור אליהם.

ל'צורת המים' יש מועמדויות רבות לקראת טקס האוסקר הקרב. מה שגרם לי ללכת אליו בציפייה לראות משהו שעוד לא ראיתי. לפחות.

צורת המים

ציון כללי
לסרט

מדד
הצניעות

למה תכה
רעך

מי ומי
ההולכים

אני מודה שהמשחק מרשים ותפאורת הסרט מדהימה ומקורית ובהחלט מייצרת אוירה של אגדה קסומה ואפלה. אך התסריט, השלד של הסרט, מאכזב עד משעמם ופלקטי. אין פה בשורה חדשה. אין משהו שלא נאמר כבר אי אז, וכנראה מלא פעמים, על היחס לאחר, על האנושי לעומת החייתי ועל מערכת יחסים רומנטית בלתי אפשרית שבכל זאת מתרחשת, בין האחר ובין האחר השני. התחושה היא שהעלילה צפויה ושאפשר לשער באופן כמעט וודאי מה תהיה הסצנה הבאה.



גיבורת הסרט, אלייזה (סאלי הוקינס) היא אישה אילמת ובודדה שעובדת כמנקה במרכז ביטחוני מסווג. חייה של אלייזה בודדים ומשמימים והדמויות היחידות איתן היא בקשר הם זלדה (אוקטביה ספנסר) חברתה לעבודה וגליס (ריצ'ארד ג'נקינס), השכן שלה שחי חיים בודדים גם הוא.

במסגרת ניסוי סודי מגיע אל המרכז בו אלייזה עובדת יצור דמיוני ומפלצתי ובינו לבין אלייזה מתפתחת מערכת יחסים רומנטית ומפתיעה. דווקא האילמות של אלייזה, היותה 'אחרת' ושונה, הוא מה שמאפשר לה לייצר תקשורת עם היצור המימי שכמובן אינו דובר שפה כבני אדם.

הסיפור מתנהל כאגדה מלאת קסם מצד אחד וכסרט פשע אפל ואלים מצד שני. כמו סיוט שהוא שילוב של חלום וזוועות. אך האגדה הזו, כמו אגדות רבות, צפויה ומלאת קלישאות. למשל, היצור המפלצתי שמתגלה כיותר אנושי מדמות הרע שבסרט, הלא הוא הסוכן סטירקלנד (מייקל שאנון) שמרגיש כמו הדמויות של הרעים בסרטים ילדים, רוע מוחלט שאין בו טיפת עומק.

גם האהבה שנדמית כבלתי אפשרית והופכת להיות אפשרית בין רגע הוא משהו שכבר ראינו, למשל ביפה והחיה. אפילו ב'אי-טי', הסרט האלמותי שהגיע לאקרנים לפני עשרות שנים, כבר פגשנו ביצור חייזרי ,שאז הגיע מהשמיים ולא מהמים, שמתגלה כרך ומלא חמלה ומצליח לייצר מערכות יחסים עם בני האדם סביבו.

ב'צורת המים' אנחנו מקבלים שוב את 'אי-טי' בלבוש מכוער ואכזרי יותר והוא מפתח מערכת יחסים רומנטית וארוטית עם אישה. כאן המקום להעיר שבסרט יש הרבה ארוטיקה ומי שחושש על עיניו הצנועות, ימנע את עצמו מהסרט. ולא יפסיד הרבה.

התחושה היא שההתלהבות הגדולה סביב הסרט קשורה בתכנים שהוא מייצר יותר מאשר הבשורה הקולנועית שהוא בפירוש לא מביא. והתכנים האלה, בדיוק כמו התכנים של 'העיתון' למשל, תכנים חשובים אך לעוסים.

אין ספק שיש כאן הרבה יופי פיוטי וצבעים וצילום והמשחק של סאלי הוקניס הוא מרשים, במיוחד בגלל האילמות. אבל הסיפור עצמו, פשוט לא מפתיע. הייתי מגלה לכם את הסוף, אבל מיד שתתחילו את הסרט, תוכלו לנחש אותו לבד.

לכתבה זאת לא התפרסמו תגובות. היה הראשון להגיב!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע