יועז הנדל: "אבי גבאי גיבור על חרד"לים"

הנדל כתב: "אבי גבאי נשא בשבוע שעבר נאום בוועידת 'בשבע'. הוא דיבר על שתיקת הרוב בציונות הדתית מול הרבנים החרד"לים. על מה שקורה בבני עקיבא בעשורים האחרונים, על "אנחנו ואתם" במקום "כלל ישראל". זה היה נאום מקורי, בגלל המקום שבו הוא נישא – ועידה של עיתון שמייצג את הזרם הזה. הסכמתי עם הרוב, לא עם הכל. גבאי פיספס. יש מאבק אידיאולוגי בתוך הציונות הדתית על רקע הנושאים האלה בדיוק. החלוקה לא מושלמת. יש חרד"לים שנלחמים בשחיתות, יש דתיים ליברלים שמאתרגים את נתניהו".

לאחר מכן כתב הנדל כי "גבאי גיבור על חרד"לים. את האדמו"רים המוזרים שנחתו עליו בשמאל הוא מתקשה להעיף", לאחר מכן כתב הנדל כי "במימד אחר את אותו נאום יכול היה לשאת נפתלי בנט".

בהמשך מרעיף הנדל תשבחות על בנט בעיקר בעקבות החלטתו להעניק את פרז ישראל לסופר דוד גרוסמן, שנחשב כאופוזיציה לבנט: "בטור הזה ביקרתי אותו לא מעט בעבר כששתק או נהג בצורה לא ממלכתית. לבנט קל עם האדמו"רים משמאל, לו זה היה תלוי בו גם לא היו רבנים סביבו. חרד"לים או רגילים. בפוליטיקה הם כאב ראש שאסור לדבר עליו בקול. משהו טוב עובר עליו. הוא ממלכתי הרבה יותר. כך כשדיבר על הזכייה של גרוסמן בפרס ישראל, סופר גדול ומבקר עוד יותר גדול של המדיניות הישראלית. וכך בנאום אחרי המלצות המשטרה, כשדיבר על יתרונותיו של נתניהו כמדינאי ועל הבעיה החמורה של מתנות לפוליטיקאי, בעיה ערכית שעיקרה דוגמה אישית".

"עוצמתה של הדמוקרטיה הישראלית באה לידי ביטוי דווקא במקום שבו אפשר לנהל מאבקים אידיאולוגיים עם אנשי דת נוקשים, במקום שבו סופר שמאלני – שבעיניי רואה את המציאות הפוך – מקבל פרס מממשלה ימנית, במקום שבו שרים משמיעים אמירות ערכיות על ראש הממשלה ולא שותקים. יש מזה מעט מדי, אבל יש".

בסוף כתב הנדל כי "גבאי מתאים יותר להיות הזרם המתון בליכוד (למרות עמדותיו המדיניות הלא ברורות), גם בנט מתאים לשם יותר מאשר למפלגה מגזרית. הנאומים האמיתיים שלהם לא נישאו, אבל הם לפחות מדברים. לעומתם יש כאלה שמתיימרים להנהיג אבל מפחדים לדבר".