זוגיות שניה סוגרת אחריה הרבה משקעים שצריך לצלוח, הרבה קשיים עוד נכונו לה. ילדים מכל צד. עבודה תובענית בד"כ של שני בני הזוג. בתים נפרדים, לפעמים בערים רחוקות. ימים שלו בלי הילדים, ימים שלה בלי הילדים והלוואי והימים ביניהם מתואמים. הרבה פעמים מדובר באנשים בוגרים שעושים חישוב על כל יציאה וגחמה כאילו הם בני עשרה ועובדים בעבודת סטודנטים. הזוגיות השנייה היא לא בראש סולם העדיפויות.

לפני הזוגיות אנו תמיד עם היד על הדופק לוודא שהכל תקין- הרי האדמה רעדה לנו פעם אחת, מי יבטיח שלא תרעד שוב?! כל בקשה מהילדים, החל מטרמפ לחוג זניח וכלה ב"בואי לישון לידי" של הקטנה, מבטלים את הדייט הכי לוהט שכ"כ חיכינו לו. פגישה שמתעכבת במשרד, תור לרופא שנקבע זמן מראש, פגישה עם חברות שמזמן לא ראינו הן על חשבון הידוק הקשרים בינך לבין הפרטנר המיועד.

לא כולם רואים עין בעין את נושא הזוגיות, ויכול להיווצר מצב ששני בני הזוג אוהבים ורוצים, אבל בעוד שהיא יותר בית-משפחה- הוא בעד מפגשים אינסופיים, או לחילופין כשהוא רובו וכולו בעבודה, קריירה וחובת המזונות עליו-  "היא רק רוצה לרקוד".

ומה קורה אם לאחד מהם סדרי העדיפויות משתנים והם רוצים יותר, והפרטנר- אחרי אי נעימות אינסופית- מתנצל ומסביר שקודם העבודה/הילדים, ורק אח"כ יש לו זמן או פניות (או אולי רצון?) להשקעה בזוגיות? כמה זמן ומי בכלל תסכים להרגיש בחירה אחרונה של הבחירה הרומנטית הראשונה שלה? ומה עם שמירת נגיעה ונידה?

בתוך זוגיות שניה הכל פרוץ, וכל זוג צריך למצוא שפה משותפת ולחיות בשקט דתי וערכי עם עצמו. לחיות בשלום עם ההחמרות, או אולי ההקלות, שלקח על עצמו. ובסופו של דבר, למרות כל הקשיים שזוגיות שניה מציבה לנו- כולנו רוצים שקט, שלווה ואהבה, וגם אחרי שהחיים חבטו בנו אנו למדים שהביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם. כי אחרת מה הערך המוסף של זוגיות ואהבה- עם כל הקשיים שהיא מציבה והמכשולים שהיא מייתרת.

לכתבות נוספות בסדרה- לחצו כאן

====================================

הכותבת: צפנת פריד, 38 | גרושה +3. 3.5 שנים "גרושה מנטלית" + חצי שנה גרושה פורמלית