שוב כמו בעבר, שיגעון האריסטוקרטיות של מי שרואים בעצמם סבלניים ובמחי יד מגלים בעצמם מינימום יכולת לקבל דעות שונות ומגוונות מדעתם.

חברת הכנסת רחל עזריה במופע פַּטְרוֹנִי מוציאה אנשים מהציונות הדתית ומגדירה מי זכאי לעבור תחת שיבטה ומי לא, משל היו המפתחות של הציונות הדתית כולה, בידיים שלה.

זה לא שהיא לא רואה את הדבשת על עצמה. היא מודעת היטב לכל החורים המוסריים בשיטה שלה. לשקרים הרצופים במערכה שהיא מייצגת. לאירוניה שיש בשימוש מקביל בשתי טענות סותרות. בזו שרוצה לקבל את האיכות הנשית בהנהגה למול זו שטוענת שאין שום הבדל בין המינים.

היא מתעלמת במודע לכך שלכל הפחות הקהל שנמצא שם בדיון לא רואה בה חלק מהציונות הדתית יותר מאף אחד אחר במקרה הטוב.

שאין אחד בציבור שלנו (אולי חוץ מידידי חנן מנדל) שחושב שקריאה למלחמת תרבות אל מול הטשטוש המגדרי ולמאבק על ערכים שמוביל הרמטכ"ל זו במלחמה בצה"ל, בכל צה"ל.

הסופרלטיבים הפתטיים שהיא משתמשת בהם לאורך כל השיחה, על מנת לייצר דה לגיטימציה לאנשים שחושבים אחרת מדעתה לא עובדים על הקהל הציוני דתי, ופחות עובדים למול איש שיחה רהוט כמו בצלאל סמוטריץ'.

העימות של רחל עזריה ובצלאל סמוטריץ'

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2018/02/VID-20180207-WA0133.mp4]]]

די להסתכל בשפת הגוף בדיון על מנת להבין שרחל עזריה ודומיה לא מייצגים את הסובלנות בשום צורה ועניין. בדיוק כפי שהשמאל בישראל לא באמת מוסרי יותר משאר הציבור בישראל. לא שומר יותר על החוק, ולא ממש מודאג מחוסנה של הדמוקרטיה בהגנתו על מערכת המשפט בישראל.

לדידי, הבוז שהיא רוכשת למראיין בהפניית הגב כלפיו ובתנועות ידיים כוחניות לא מלמד על הערכה וסובלנות יוצאות דופן.

החיבור של הציונות הדתית לציבורים השונים בחברה הישראלית לא עובד בשיטה הגרבוזית של התנשאות, פטרונות ואליטיזם. הוא עובד דווקא בזכות הגישה עממית כזו היודעת לאהוב, לחבק ולבקר במקביל. לאהוב גם אנשים כמו רחל עזריה ואלעזר שטרן וגם רבנים כמו הרב קלנר, הרב יגאל לוינשטיין ומור אבי הרב שמואל אליהו.

צאי לך ממגדל השן, לכי לרעות בעקבי הצאן ועל משכנות הרועים.

רחל עזריה ל'סרוגים': "מעניין מתי כותב הטור יתחיל להבין את מה שברור לכולם"

חברת הכנסת רחל עזריה מסרה ל'סרוגים': "אנשי הציונות הדתית תמיד ידעו לשלב בין עולמות: העולם הדתי והמחוייבות למדינת ישראל ולציונות, ולהתמודד עם המורכבות שבתפקיד זה. צה"ל הוא מאבני היסוד של הציונות ובלי הזכות להגן על עצמנו, בלי צבא חזק אין ולא תהיה לנו מדינה ריבונית".

"הדברים שנאמרו לאחרונה על ידי רבנים ואישי ציבור על כך שצצריך להלחם בצה"ל, הקריאות נגד צהל והדיון על "עיכוב שרות" כדי להכאיב לצה"ל הינן אמירות שלא נשמעו במחוזותינו. סרבנות היא לא דרכנו".

"תמיד ידענו להתמודד עם המורכבות ולמצוא את הדרך לשלב בין עולמנו הדתי לבין אחריות ציבורית למדינת ישראל: בצבא, בכלכלה, בממשל, בתקשורת ובכל זירה אחרת. הקריאה להלחם נגד צה"ל, גם כשעוטפים אותה במילים יפות זאת אמירה שסותרת את עקרונות הציונות הדתית".

"ולסוגיית הנשים: צהל כבר הבין שבנות הציונות הדתית הן נכס אמיתי למדינת ישראל. מעניין מתי כותב הטור ושותפיו לדרך יבינו זאת".