בחירתה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ', לראשות מפלגת העבודה היא בשורה טובה לפוליטיקה הישראלית. מדובר בחזרה למבנה הפוליטי הישראלי המסורתי הבנוי על שני גושים אידיאולוגיים המובלים על ידי מפלגה גדולה וכמה מפלגות לווין קטנות יותר.
המציאות הבריאה הזו שבה, למרות האינטרסים הצרים של הפוליטיקאים, יש שני מחנות אידיאולוגיים ברורים עדיפה על מצב שבו במרכז המפה הפוליטית מצטופפת קבוצה של פוליטיקאים החברים במפלגה וירטואלית שתכלית קיומה היחידי הוא שרידתם של אנשיה בכל מחיר.
האמורפיות הלא ברורה של מפלגת אמצע הדרך שכונתה משום מה קדימה, וכן האינטרסים של אנשים תאבי כיסאות ומינויים השחיתה את הפוליטיקה הישראלית בצורה חסרת תקדים. קשה להתעלם מהעובדה שהמפלגה שעד היום מוצגת כנקייה ביותר וכלא מושחתת היא בעצם מפלגת כל נחקריה: אהוד אולמרט, הירשזון, הנגבי, חיים רמון שמשמש עד היום יו"ר מועצת קדימה, מנכ"ל התנועה משה שחורי וכמובן בני משפחתו של אריאל שרון.
מציאות בעייתית זו נובעת בעיקר מההרס האידיאולוגי והמוסרי שעומד בסיס מפלגת אמצע זו שהורתה היתה צורך רגעי של אריאל שרון, להשיג רוב מזדמן בכנסת למימוש תוכנית ההתנתקות שלו.
לעומת המציאות הזו ניצחונה הגדול של חברת הכנסת שלי יחימוביץ' במפלגת העובדה, מסמל את חזרתה של האידיאולוגיה לפוליטיקה הישראלית. הגב' יחימוביץ' מעולם לא הסתירה את הכבוד שהיא חשה למפעל ההתנחלויות כמו גם את שאיפתה להחזיר חלקי מולדת לפלשתינאים.
כמו כן עמדתה הסוציאליסטית ידועה ומוכרת כשבכך היא מהווה אלטרנטיבה אמיתית לדרכו הקפיטליסטית של בנימין נתניהו. שקיפות רעיונית זו תטהר את הפוליטיקה הישראלית ותהפוך אותה מחדש למקום שבו לא רק ההיצמדות לכסא נחשבת לתכלית הקיום האנושי.
אמת זו גם מסבירה מדוע מדבור בבשורה רעה לימין הישראלי. חברת הכנסת יחימוביץ' היא לא רק מנהיגתה הנבחרת של מפלגת העובדה אלא המייצגת של השקפת עולם חברתית לה יש שותפים רבים גם במרכז והימין של המפה הפוליטית בישראל.
כלומר אנשים שמעולם לא חלמו להצביע לקדימה וראו בליכוד את ביתם ההיסטורי עלולים בהחלט בבוא היום לעבור להצביע 'אמת'. כי הפעם לשם שינוי יש הרבה אמת בפתק 'אמת'.
תגובות