הנתונים שחשפה היום מועצת יש"ע על כמות התושבים מעבר לקו הירוק, מלמדים על הכישלון הציוני-דתי באיכלוס השטח.

כבר יותר מארבעים שנה, משקיעה הציונות הדתית את רוב משאביה בתחום התיישבות, עד שמפעל ההתנחלויות מזוהה יותר מכל עם הכיפה הסרוגה ועם מפלגות הימין הדתי. אלא שפילוח הנתונים מלמד כי מה שעשתה הציונות הדתית בארבעים שנה, הצליחו החרדים להשלים בחצי מהזמן.

בסך הכל לפי הנתונים שמועצת יש"ע פרסמה היום, הרכב האוכלוסייה ביו"ש מורכב מקצת יותר משליש חרדים, קצת יותר משליש סרוגים ומעט פחות משליש חילונים.

בניגוד למה שחושבים בציבור, כאילו כל המתנחלים הם דובון, עוזי וכיפה סרוגה, מתברר כי שתי הערים הגדולות ביותר ביו"ש הן בכלל חרדיות. מודיעין עילית במערב בנימין וביתר עלית ביהודה. גם שתי הערים הנוספות ביו"ש מעלה אדומים ואריאל הן ערים מעורבות עם רוב חילוני עם נתונים חזקים לציבור הכיפות הסרוגות. כלומר, הריכוזים הגדולים של מתיישבים נמצאים במקומות חרדיים או חילוניים, אבל לא סרוגים מובהקים.

הסרוגים בנו וילות, החרדים בנו בניינים

אלא שבעוד הישובים הסרוגים כמו עפרה ובית אל מציינים 40 שנה ויותר לעלייתם לקרקע, הערים החרדיות נמצאות בשטח קצת יותר מעשרים שנה. בעפרה שעלתה לקרקע ב-75' גרים פחות או יותר 4000 תושבים, בקריית ספר שהפכה למודיעין עילית ועלתה לקרקע 20 שנה אחריה גרים פי 20 יותר תושבים. באפרת מתגוררים קצת יותר מ-9,500 תושבים ובביתר עילית הסמוכה שנוסדה 5 שנים אחריה גרים יותר מ-55,000.

הציבור הסרוג מעדיף את ההתנחלויות שלו בישובים קטנים, בבתים צמודי קרקע ובוילות, ובעיקר עם ועדות קבלה, שעיקמו את האף לכל מי שלא נראה בדיוק כמוהם. לעומתם החרדים שהגיעו בשל מחירי הנדל"ן בירושלים ובבני ברק, בנו בנייני דירות לגובה, ומילאו את אזור הקו הירוק ביותר מ-130 אלף יהודים. בנקודה הזו הפוליטיקאים החרדים עשו בית ספר לפוליטיקאים הסרוגים.

יותר מארבעים שנה של מאמץ סרוג מרוכז, הביא לתוצאות שהחרדים הגיעו אליהן בחצי מהזמן, וכשלא מדובר בנושא העיקרי על סדר היום החרדי.

אחת הסיבות שיו"ש הפכה לקונצנזוס בשנים האחרונות הוא מספר התושבים הגדול. לכן גם במועצת יש"ע ובשלוחותיה נוקבים במספר מיליון. אם הציבור הסרוג היה חושב נכון לפני שלושים שנה, בונה ערים במקום ישובים קהילתיים, כבר עכשיו היו מגיעים למספר הזה.

==

אריה יואלי הוא עורך אתר סרוגים.