ההלכה צריכה לעבור תהליך של ישראליזציה

יש במרחבי העולם הרוחני כוחות מרובים וגוונים שונים. לפני שנים רבות הרב קוק אמר "מה שאין אלהים מושג כי אם מתוך הדת, זה הפיל את העולם בעומק השפלות".

התפיסה הדתית היא תפיסה נוקשה שטוענת שאלוקים מתגלה רק בצורה אחת- דרך הדתיות. זוהי תפיסה שורשית שאינה קשורה לשמרנות או ליברליות בעולם הדתי.

ישנם דתיים שמרניים אשר בטוחים שכל מי שלא שמרן כמוהם טועה ומחלל את הדת. לכן כל מחלוקת על פרשנות התנ"ך, לימוד גמרא, גיוס נשים, ההפרדה המגדרית, היחס לפמיניזם ועוד- הופכת להיות שאלה של חיים ומוות, מאבק שאין בו מקום לפשרות.

ישנם דתיים ליברלים שבטוחים שמי שלא פתוח מחשבתית כמוהם, לא לומד גמרא בשימוש כלים מחקריים, לא לומד תנ"ך בגובה העיניים, נגד גיוס נשים, לא פמיניסיט, לא מחייב בתי ספר מעורבים ועוד- הולך נגד היהדות עצמה ופוגע פגיעה אנושה בזהותה היהודית אנושית של המדינה.

ישנם חרדים רבים שבטוחים שרק דרכם היא הדרך הנכונה להיות יהודי- הלכתי וכל מי שלא כמוהם מעוות את התורה. וישנם רפורמים שבטוחים שכל מי שאינו רפורמי הוא פרמטיבי שעוד לא ראה את האור ומאמין באשליות.

יש בתי מדרש חילונים שמזלזלים בנקודת המוצא של בתי המדרש הקלאסיים ובוודאי שיש בתי מדרש קלאסיים שמזלזלים מאוד בבתי המדרש החילוניים.

יש מסורתיים שמסתכלים על הדתיים שאינם מסורתיים כמסוכנים ויש דתיים שמסתכלים על המסורתיים כנחותים.

המשותף לכולם הוא האמונה שיש דרך אחת לעבודת השם, ללימוד תורה, לציבוריות יהודית וכמובן להם יש את הפתרון.

אין בדבר זה הבדל בין השקפות העולם השונות- בכל השקפה יש כאלו שלא באמת משאירים מקום לאחר.

אבל יכולה להיות אחרת. צריך להשתחרר מהתפיסה שיש רק דרך אחת או צורה אחת. בהמשך דבריו הרב קוק מלמד אותנו ש"האלהים הוא מתגלה מן הכל, מתוך הקודש ומתוך החול".

הגילוי האלוקי מגיע בצורות מרובות, יש מנעד של גילוי ואין אחד מאפיל על חברו כל עוד הוא אינו שולל את האחר.

דברים אלו נכונים אף בתוך ההלכה עצמה. ההלכה צריכה לעבור תהליך של ישראליזציה, של הגמשה עמוקה שתאפשר בה מנעד עמוק של דרכי קיום.

מורי, רבי וחברי הרב חיים וידאל כתב כך: "לעניות דעתי (אמנם, כאן לא יועילו לי כל גינוני הענווה ולא יצילוני מביקורת חריפה…) לא מדובר רק על התאמות נקודתיות, חשובות ככל שיהיו, אלא גם על שינוי הרוח הכללית והניגון העמוק של ההלכה, לכיוון של מה שאני קורא: 'הלכה גמישה'. תלכנה המצוות ותצאנה מכלל ציוויים ל'עצות' כפי שלימדונו בעל הסוד (הפילוסופים והמקובלים), תלך הברית עם התורה והמצוות ותצא מכלל 'חתונה קתולית' דוגמטית ונוקשה, לנישואין ישראליים שמעלתם היא דווקא ב'רצוא ושוב' שלהם הכולל אף את אפשרות הפירוד, שדווקא בכך זו ברית של 'בעלי תשובה' ולא של 'צדיקים גמורים', אלה נישואים המתחדשים בטובם בכל יום תמיד' ולא 'פסל ומסכה', זו עבודת ד' רעננה ולא 'מצוות אנשים מלומדה' וד"ל…״ נקודה זו חייבת בירור מעמיק, אך כבר היום אנו יודעים שלכל הלכה יש מנעד הלכתי שמאפשר דרכי קיום מרובות על פי שיטות הלכתיות מרובות.

התפיסה של מנעד הלכתי קשה לליברלים כשם שהיא קשה לשמרנים. לפני כשבוע הזמר יונתן רזאל שם מסקינגטייפ על עיניו במהלך הופעה של צמאה כאקט ספק הומוריסטי ספק רציני וכל העולם רגש. השמרניים ראו בכך קידוש השם והליברלים ראו בכך אקט שלא תואם את הצליל של ההלכה ומקדם תפיסות עולם לא פשוטות.

אני לא הייתי שם מסקינגטייפ על העיניים אבל בסופו של יום יונתן רזאל בחר שכן- בעולם של מנעד הלכתי הגיוני מאוד שמישהו יבחר להתנהג כך על אף שזו לא התנהגות "נורמלית" כדברי הליברלים. יש במנעד ההלכתי מקום לחוסר נורמליות כל זמן שהיא לא פוגעת באחר- יונתן רזאל לקח על עצמו הנהגה שאינה מחייבת ואינה פוגעת, אפילו שהיא אינה מתאימה לפרדיגמות ליברליות.

התפיסה של עבודת השם כמנעד קשה לפתוחים ולסגורים כאחד, אך ככל שנדבר בקולות פחות נוקשים ויותר בעלי קשת ומנעד אני מאמין שמשהו ישתחרר ונצליח לקדם את עבודת השם בצורה שמתאימה הרבה יותר לחברה הישראלית ולמציאות בה אנו חיים.

=======

הכותב הוא ר"מ במדרשת או"ת לינדנבאום וחבר תנועת 'נאמני תורה ועבודה'