א. בדיון מול הצבא עלו על השולחן כל הזמן שני נושאים. המצב בשטח והפקודה החדשה. 90% מהאנרגיה תועלה לטיפול במצב בשטח (ואכן קרו שינויים חשובים, אך הדרך עוד ארוכה) 10% מהאנרגיה הושקעה בפקודה. הרמטכ"ל ראוי להערכה רבה על השינוי החשוב של הפקודה, אך אסור שהעיסוק החשוב בשינוי הפקודה ישכיח מאיתנו את השאלה החשובה. מה באמת קורה בשטח.

ב. הדיון על הפקודה היה בעיקרו דיון עקרוני. שני העדכונים החשובים שהוספו עכשיו הם הורדה של הסעיף ההצהרתי שקרא לערבב גברים ונשים בכל מקום שאפשר והורדת הסעיף שקבע במפורש שלקצין לא תינתן האפשרות לסרב לשרת בגדוד מעורב.

חשוב לדעת שבשטח, מאז שהפקודה נכנסה לתוקף, לא נתקלנו באף מקרה שבו הכריחו קצין דתי לשרת בגדוד מעורב בעל כרחו.

ההתעקשות הנחרצת שלנו על הסעיף ההצהרתי ועל סעיף הקצין נבע מכך שלא היינו מסוגלים להשלים עם זה שבפקודה של צה"ל יופיעו עקרונות המקדמים אג'נדות חיצוניות (הסעיף ההצהרתי) או הצהרות על כפיית אדם לעבור על ההלכה (סעיף הקצין). לשמחתנו הרבה הרמטכ"ל השתכנע מצדקת טענותינו והוריד שני סעיפים אלו. אבל שוב, לא מדובר על בעיה ממשית בשטח שנפתרה אלא על הצהרות שלא היינו מסוגלים להשלים איתן.

ג. הציבור החרדי – רבים אומרים שהציבור הדתי לאומי נותן שידרכו עליו ושלציבור החרדי היו מקשיבים מיד. ובכן, יש לזה סיבה ברורה, הצבא לא מתעסק עם הציבור החרדי כי הציבור החרדי לא מתעסק עם הצבא. לציבור החרדי לא הפריעו הסעיפים הללו כפי שהפריעו לנו.

יותר מזה. לציבור החרדי גם לא אכפת מה קורה עם החיילים שלו כשהם הופכים להיות מפקדים. הוראות הצבא קובעות שכל ההטבות שחייל חרדי מקבל פוקעות ביום שהוא נהיה מפקד. שיהיה ברור, אין לי ביקורת על הציבור החרדי. התפיסה שלהם היא לשמור על הבית המצומצם שלהם. כשהיעדים שלך מצטמצמים אך ורק לחיילים חרדים ולא למפקדים, וכשאתה לא מרגיש שותף בצבא וממילא גם לא אכפת לך מה מופיע בפקודות של הצבא, באמת הרבה יותר קל להשיג את מה שאתה רוצה.

ד. ארגוני הנשים מתלוננים שהצבא לא הקשיב להם והקשיב רק לרבנים. להבנתי הצבא הקשיב להם, מאוד. אבל אם טענותיהם היו צודקות הייתה לכך רק סיבה אחת שאולי כדאי שישימו אליה לב. לאורך כל הדרך כששמענו מארגוני הנשים טענות על מקרים של פגיעה בבנות שהרגישו מודרות פקחנו את אזנינו והקשבנו.

במקרים מסויימים חלקנו על המסקנות של ארגוני הנשים, במקרים אחרים הסכמנו והצטרפנו לבקשה שלהם. כשהם הביאו מקרה של חיילת שמפקד גבר העיר לה על לבוש תחתון שלה הצטרפנו לקריאה שלהם לכך שהצבא צריך לטפל בכך בצורה נחרצת.

גם בפגישה עם הרמטכ"ל אמרנו לו במפורש מיוזמתינו שחשוב לנו שידאגו לכך שבנות ירגישו נוח בצבא ושהטענות של ארגוני הנשים על הערות ללבוש של חיילות הינן חשובות וצריכות להיות מטופלות.

לצערי העמוק ארגוני הנשים לא השכילו לשמוע את הזעקה והמצוקה שלנו. וכשאני אומר 'שלנו' אני מתכוון גם למצוקת הבנות שלנו. חלק גדול מהקשיים שהועלו מול הרמטכ"ל היו קשיים ומצוקות של חיילות דתיות. קשיים שמדרך הטבע היו צריכים להעלות מול הרמטכ"ל גם מצד ארגוני הנשים. לא עלו. ושוב אדגיש איני מדבר על הסכמה עם הטענות שלנו אלא על הקשבה. כשאתה לא מקשיב לזולת למה שיקשיבו לך?

ה. שעה אחרי שדובר צה"ל פרסם את השינויים בפקודה מסרו לאחד האתרים המגזריים 'גורמים המעורים בנושא' כי 'כלום לא השתנה'. לאותם גורמים המעורים הפרשה, שלא היה להם אומץ להזדהות בשמם, לקח בדיוק שעה ללמוד את הנושא ולחוות את דעתם. מבדיקה שערכתי מסתבר שהם לא פנו בצורה רצינית לברר שום דבר עם הרבנים היו מעורבים במגעים מול הצבא אבל בכל זאת הכריזו בבטחון רב את הכרזתם. אדם שמכריז על עצמו כמעורה בנושא ראוי שיבדוק קצת את הנושא לפני שהוא יוצא בהכרזות מפוצצות בפחדנות ובעילום שם.

ו. היה איחוד נדיר של כלל מרכיבי הציונות הדתית. מרבני 'ישיבות הקו' ועד רבני 'הקיבוץ הדתי' בנחיצות של שינוי סעיף הקצין. ובכל זאת, אף אחד במפלגת העבודה לא מיצמץ כשמרב מיכאלי יצאה במתקפת שטנה נגד הרמטכ"ל בגלל שהצליח למצוא פשרה בסעיף הקצין שמאפשרת לנו לחיות איתה.

הרמטכ"ל מצליח למצוא מענה לצורך של מגזר חשוב בחברה הישראלית. מירב מיכאלי תוקפת אותו בחריפות על כך ובמפלגת העבודה אף אחד לא קם לעזרת הרמטכ"ל, שכל שעשה היה לנסות לשמור על צבא העם. מה זה אומר על יחסה של מפלגת העבודה לציבור הדתי ולצרכיו?

=======

הרב עמיחי גורדין הוא ר"מ בישיבת 'הר עציון' ומרבני הציונות הדתית שנפגשו עם הרמטכ"ל בנושא פקודת השירות המשותף