הכרזת טראמפ – קריסת הקונספציה

מדינת ישראל נמצאת בשנים האחרונות, וביתר שאת, בשנה האחרונה ב"רנסנס מדיני" כפי שהגדיר זאת רה"מ. אם ניתן היה להתעלם מאינספור ביקורים של ראשי מדינות ואינספור יצירות קשרים, הרי שמהצהרת נשיא ארה"ב אתמול, כבר לא ניתן היה להתעלם.

במשך שנים הסבירו לנו שפשרנות מדינית ומדיניות פייסנית, הם הדרך לקבל לגיטימציה בינלאומית. כמובן היה אז ויכוח מה עדיף – ויתור על אינטרסים חיוניים וקבלת לגיטימציה בינלאומית, כפי שהציע השמאל, או שמירה על האינטרסים במחיר של בידוד בינלאומי. זה היה הטרייד אוף.

אתמול זה נגמר. סופית. לפחות אצל כל מי שעיניו בראשו וניחן ביושר אינטלקטואלי מינימלי.

שום טרייד אוף. את הלגיטימציה הבינלאומית המשמעותית ביותר, קיבלה דווקא הממשלה הימנית ביותר. לא הפייסנות, אלא התקיפות המדינית ושמירת האינטרסים, היא זו שהביאה להכרזת טראמפ, כמו גם לכל הרנסנס המדיני שיש פה בשנה האחרונה.

בשמאל צריכים להגיד מילה טובה לנתניהו

משחקי ה"מה היה אילו", הם לא תמיד הוגנים ולא חביבים עלי במיוחד. אבל בכל זאת, הרשו לי לנחש שאדם כמו טראמפ לא היה מצהיר את מה שהצהיר, אילו בראשות ממשלת ישראל היו עומדים טיפוסים שאינם מוערכים על ידו ושמשדרים רפיסות במקום עוצמה.

אז למרות שיש כאלה שזה עולה להם בבריאות, צריך להגיד מילה טובה גם לדייר ברחוב בלפור.

אז אחרי שקונספציית ה"שלום תמורת ותרנות" קרסה ואחרי שקונספציית "פריחה כלכלית תלויה בתהליך השלום שתלוי בוותרנות" (היה פעם דבר כזה) קרסה, השבוע קרסה סופית גם קונספציית ה"לגיטימציה בינלאומית תמורת פייסנות וותרנות". יש היום מחנה שלם שצריך לעשות חשבון נפש. תחום שהוא לא מצטיין בו במיוחד.