פייגלין: יש פתרון תורני – אמוני לכל המצוקות החברתיות

מחאת האוהלים עוברת בשבוע האחרון לכיוון הפתרונות. עם הקמת ועדת טרכטנברג הדיון עובר לדיון על מהו הפתרון הרצוי.

במובן מסוים אנו עומדים בפני סכנת אוסלו במובן החברתי. משיחי שקר נושאים את שם "הצדק" לשווא, ובכנפיהם בשורות עכשוויות כאילו באחריות המדינה לפתור את כל הבעיות המורכבות של המין האנושי. "דיור בר השגה" "חנוך חובה חינם מגיל" "בריאות חינם" וכו', הן סיסמאות כיסוי למדיניות סוציאליסטית ובמובנים רבים אפילו קומוניסטית.

"מדינת רווחה" בה האחריות לפנים רבות כל כך בחיי האזרח מוטלת על המדינה משמעותה  כפי שכבר הוכח בעבר, מדינת שעבוד ורודנות. כתזכורת קטנה לאותן תפיסות, שעדיין לא הצלחנו לשרש במדינתנו, נציין שממש בימים אלו נלחמות משפחות על זכותן לקחת את הילד מהגן לארוחת הצהריים, ולא להשאיר אותו בכפייה עד שעה שתיים או ארבע.

פקידים מופקדים על החינוך על הבריאות על הרווחה והורסים כל יוזמה ואחריות שאזרחים לוקחים על עצמם, כפי שכל פקידות מחויבת מעצם טבעה לעשות. מנגד – תפיסת העולם הקפיטליסטית גם היא לא נושאת בכנפיה בשורה טובה לאנושות. חרות הפרט, והחופש לעשות הכל גולש להפקרות בה הפרט רואה רק את טובת עצמו, והאחריות החברתית ומתפוררת לגמרי.

במשטר הסוציאליסטי האנשים משועבדים לשלטון ולמנגנון, ובמשטר הקפיטליסטי הם משועבדים לעבודה, ולרדיפה האינסופית אחר העושר החומרי, בהנחה ששם מצוי גם האושר האמיתי.

חברת רווחה

אנו באים עם הצעה חדשה שמקורה במסורת והתרבות היהודית. הכותרת של הצעתנו היא "חברת רווחה" ואופייה הכלכלי יונק מעקרון משטר היובל. בחברת הרווחה האזרחים הם בני חורין במובן המלא של המילה. הם חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם אך הם נושאים באחריות האישית לפרנסתם, לחינוך ילדיהם, לבריאות ולעזרה לזולת.

להבדיל מ"מדינת רווחה" בה האזרח מתחנך לצפות שהכל יבוא מהמדינה, והוא אינו נושא באחריות, בחברת הרווחה מתחנך האזרח לשאת באחריות על כל מה שבידו לעשות. על שלילת מצב בו אין אחריות חברתית, והכל מכוון רק להישג האישי תוך רמיסת האחר אין צורך להכביר מילים. יש כמובן צורך בפיתוח רעיון זה, אך זהו הכיוון הבסיסי.

כצעד ראשון להתפתחות ראויה של חברת רווחה, ועל רקע מצוקת הדיור האמיתית בישראל, אנו מציעים לתת לכל אזרח בסיס כלכלי ראשוני, שלמעשה שייך לו ונגזל ממנו. 93% מקרקעות המדינה מוחזקות היום בידי המדינה, תופעה שהיא שריד מימי מפא"י ואין לה אח ורע בעולם.

משאב הקרקע שייך לכל אזרחי המדינה וצריך להחזיר אותו אליהם. אנו מציעים לתת, כן פשוט לתת! לכל משק בית בישראל כחצי דונם קרקע.

לחזק את התא המשפחתי

נושא נוסף שצריך לפתח הוא חיזוק התא המשפחתי. בנושא זה חברו שתי השיטות, הן הקפיטליסטית והן הסוציאליסטית לפגיעה אנושה בהתפתחות תקינה של האחריות ההורית והמסגרת המשפחתית.

בהקשר זה מן הראוי להביא את דבריה של מלאני פיליפס עיתונאית יהודיה בריטית ידועה:

"….כפי שאני מזהירה זה 20 שנה, חברה המחבקת בחום היעדר אב כתופעה כללית, היא חברה העומדת לקפוץ משפת הצוק לתהום. יש אזורים שלמים בבריטניה (של לבנים ושל שחורים) שבהם אבות המחויבים למשפחותיהם הם תופעה בלתי מוכרת כלל; שבהם דור אחרי דור של אנשים גודל רק על ידי אמהות, … ושבנותיהן, בהכרח, חוזרות על דפוס ההתנהגות של אמהותיהן – של חד-הוריות בלתי פונקציונאלית לחלוטין.

התוצאה היא ילדים ללא אב… ואת כל זה מתגמלת ומעודדת מדינת הרווחה, התופסת מחסור רק במונחים חומריים של מחסור בכסף, ובהתאם מסבסדת חד-הוריוּת ואת ההתנהגות ההרסנית שמביא באמתחתו המצב של העדר אב .

הדבר שאין מילים לתאר את רשעותו הוא, שאת הקטסטרופה הביאו על אנגליה, בכוונת מכוון פוליטיקאים, נשות תקשורת פמיניסטיות מבוססות כלכלית, ואידיאולוגים של המעמד הבינוני, העוטפים את הבוז המוחלט שהם חשים כלפי העניים בכסות של העדר-שיפוטיות "נאורה", מלהגים בטיפשות על עוני וצדק חברתי, מטיחים גינויים לעבר כל מי שמעלה את הרעיון כי ככלל, לילדים, חד-הוריות היא בבחינת קטסטרופה (ולנשים אסון) וכי על המדינה להפסיק לתמוך בפירוק המשפחה והחברה, ובמקום זאת עליה להתחיל לעודד הורוּת במסגרת של נישואין…."

סידור מערכות החיים כך שיבנו ויחזקו את התא המשפחתי במקום לפורר אותו, הפכו להיות שאלות קיומיות בעולם בכלל, ואצלנו בפרט. הבשורה בנושא זה נמצאת אצלנו, אם רק נשכיל להשתחרר מתפיסות העולם הנוכריות, ונשוב לתרבותנו ומסרתנו על ידי פיתוחה והתאמתה למציאות חיינו.

==

משה פייגלין הוא יו"ר מנהיגות יהודית בליכוד.