זו הייתה מדינה כל כך נחמדה
כל כך קטנטנה ומיוחדת
אנשים תמימים החיים בתוכה
נהגו לקרוא לה "מולדת".

זה היה חלום כל כך מתקתק
שנמתח כמו קפיץ של מתכת
ובתוכו ירו קליעי סרק
נתינים שנפלו כשלכת.

זו הייתה מדינה קטנה יחידה
שסומא לא ירצה אך יראנה
וסביב צווארה כרוכה סכנה –
"אם תשכח…", אז נאבדנה

זו הייתה תפילה כל כך חרישית
שחייל שלחה לעת ערב
ובורא העולם נענה לה אישית:
"בני, כמה טוב שבראתי מולדת"