לפני ימים מספר, ציינו הנוהגים לעלות להר הבית כהלכה, את היום המיוחד בו עלה הרמב"ם להר הבית.
אמנם, הרב אבי קלמן שליט"א, בקש לטעון כי הרמב"ם לא עלה להר הבית, אלא לבית כנסת שהיה מחוץ להר הבית. בנוסף לכך טען, כי אפילו אם נאמר שהרמב"ם עלה להר הבית, הרי אנו לא הרמב"ם, איננו יודעים את הגבולות, אין אנו מתפללים כרמב"ם ואין לנו את "מורא המקדש" שהיה לרמב"ם. ראוי להרחיב בנושא זה, אך במאמר זה נבאר את הדברים בקצרה בס"ד.
תחילה נביא את עדות הרמב"ם (כפי שמובא בספר חרדים מצוות התלויות בארץ ג'), שכך כתב באיגרתו:
ביום שלישי בשבת ארבעה ימים לירח מרחשוון שנת שש ועשרים ליצירה יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו ביום חמישי ששה ימים לירח מרחשון. ובאחד בשבת תשעה בחודש יצאתי מירושלים לחברון לנשק קברי אבותי במערה. ואותו יום עמדתי במערה והתפללתי, שבח לא-ל על הכל. ושני הימים האלו, שהם שישי ותשיעי במרחשון, נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפילה ושמחה בה' ואכילה ושתיה. א-להים יעזרני על הכל ויקים לי 'נדרי לה' אשלם' אמן. וכשם שזכיתי להתפלל בה ובחורבנה, כך אראה אני וכל ישראל בנחמתה אמן.
אזכור נוסף של עליית הרמב"ם להר הבית מופיעה באגרתו אל ר' יפת הדיין, מראשי הקהילה היהודית בעכו (ד' אלפים תתקמ"ה). ר' יפת הדיין התלווה אל הרמב"ם בעלייתו לירושלים וכך נכתב באיגרתו (איגרות הרמב"ם מהד' הרב שילת, עמ' רכב – רל.):
"שאני והוא ואבא מרי זצ"ל ואתה – ארבעתנו הלכנו בבית ה' ברגש".
ראשית יש לומר, שההלכה המתירה (ואף מחייבת לשיטת חלק מהפוסקים) עלייה להר הבית בימינו, אינה נסמכת על אגרת זו, אלא על ההלכה הפסוקה שכתב הרמב"ם (הלכות ביאת מקדש פ"ג, והלכות בית הבחירה פ"ז) שטמא מת ואפילו המת עצמו מותר בהר הבית, ואינו אסור אלא מן החיל ולפנים.
כבר בארנו כאן ב'סרוגים' (במאמר 'האם אנו יודעים היכן מקום בית המקדש?') כי נראה ברור שהרמב"ם עלה להר הבית וידע את הגבולות המותרים, ע"פ המסורת הידועה שהאבן אשר תחת הכיפה היא אבן השתיה.
גם העולים היום להר הבית כהלכה (לאחר טבילה במקווה ע"פ כל דקדוקי ההלכה), נזהרים ומתרחקים מאוד ממקום שיש חשש שהוא ממקום החיל ולפנים. ואם כן, אין כל חשש איסור בעלייה להר הבית.
ובנוגע לטענה שאנו לא הרמב"ם, כידוע תורתנו הקדושה לא ניתנה רק למשה רבינו, כי אם לכל ישראל. הלכות "מורא מקדש" גלויים לכל אדם המבקש לעלות להר הבית כהלכה ולקיים את מצוות "מורא מקדש", מצוות התפילה בהר הבית, מצוות "לשכנו תדרשו" ועוד. וזריזין מקדימין למצוות!
האם הרמב"ם נכנס להר הבית?
עתה נבוא לשאלה שלפנינו. האם הרמב"ם נכנס להר הבית? מה כוונתו באומרו "ונכנסתי לבית הגדול והקדוש"?
המושג "הבית הגדול והקדוש" כמובן מכוון לבית המקדש, כפי שאנו מברכים ומתפללים בכל יום בברכת המזון, "רחם נא ה' אלוקינו… ועל הבית הגדול והקדוש". באופן פשוט וודאי שזו כוונת הרמב"ם.
אלא שזה קשה, וכי הרמב"ם נכנס למקום המקדש ממש?
אומנם הרמב"ם פוסק כי טמא מת מותר בהר הבית, אך גם פוסק שיש איסור כרת בכניסה למקום בית המקדש ממש בזמן הזה?!
אלא פשוט הדבר שהרמב"ם נכנס להר הבית, שכל הר הבית נקרא מקדש. גם כשאנו מתפללים ושרים ומבקשים שנזכה לעלות לבית המקדש, אין הכוונה בית המקדש ממש, שהרי רק הכוהנים בשעת עבודתם היו נכנסים לבית המקדש. אלא שאנו עולים להר הבית, שכאמור, כולו נקרא מקדש. כך מצינו במקומות רבים בחז"ל ובפוסקים. נביא רק דוגמא אחת:
כתב הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פ"ז):
מצות עשה ליראה מן המקדש שנאמר ומקדשי תיראו, ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שצוה על יראתו.
ואי זו היא יראתו לא יכנס אדם להר הבית במקלו או במנעל שברגליו או באפונדתו או באבק שעל רגליו או במעות הצרורין לו בסדינו ואין צ"ל שאסור לרוק בכל הר הבית אלא אם נזדמן לו רוק מבליעו בכסותו, ולא יעשה הר הבית דרך שיכנס מפתח זו ויצא מפתח שכנגדה כדי לקצר הדרך אלא יקיפו מבחוץ, ולא יכנס לו אלא לדבר מצוה.
כלומר, הר הבית כולו נכלל בשם "מקדש", ועליו אומר הרמב"ם כי זכה להכנס אליו, ולהתפלל בו שיזכה לראות בבניינה. ופשוט. (וכן כתב הרב יצחק שילת שליט"א, ראה באיגרות הרמב"ם מהד' הרב שילת, עמ' רכו'.)
הפוסקים הסכימו שהרמב"ם אכן נכנס
אין אני אומר דבר זה מלבי. כך כתבו רבים מהפוסקים. יש שכתבו שעלה לבית הכנסת שהיה בזמנו בהר הבית, ויש שכתבו שהר הבית עצמו מכונה "הבית הגדול והקדוש" כפי שביארנו, כדלקמן:
בשו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן א: "ברור איפוא שנכנס רק עד מקום שהורשה להיכנס ע"פ הדין וכפי שבירר ופירט המקומות המותרים כפי המצב האישי בפ"ז מה' בהב"ח ובפ"ג מה' ביאת מקדש, וכפי שידע על כך בדיוק כיד חכמתו הגדולה".
וכן כתב הגר"ע יוסף זצ"ל (בחזון עובדיה חלק תעניות עמ' תנד' בהערה): "אין הכוונה שנכנס למקדש ממש, אלא שגבולות הר הבית היו ידועים לו, והבית ההוא היה בהר הבית, במקום שמותר להכנס בתוכו להתפלל לאחר טבילה".
כך כותב גם האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל (ר' יקותיאל יהודה הלברשטאם, מחבר שו"ת דברי יציב, הובא בגיליון אלף תקצ"ו): "כן גם בנוגע להר הבית והמקומות הקדושים סביב, שבדורות הראשונים לא היה מי שיעכב בעד בני ישראל את הכניסה אליו, והיו מי שעלו להתפלל בהר הבית עד הגבול שהיה ידוע להם בברור ששם מותר לטמאי מתים לגשת ולהתקרב, וכפי שמעיד הרמב"ם באגרתו".
וכן כתב הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל (בקריאה לרה"ר): "רצוי לחשוב על בנין בית כנסת במקום המותר לכל הדעות כדי שיתאספו בו ראשי עם ועדה בתפילה ותחינה כמו שהיה בזמן הרמב"ם".
וכן כתב הגאון הרב דוד חיים שלוש זצ"ל (בספר 'בני עמי' עמ' רלד): "ואם אבותינו בדורות קדומים הקימו בית כנסת על הר הבית עם ספר תורה והתפללו בו, והרמב״ם התפלל בו ביום ה׳ ששה לירח מרחשון (ספר חרדים התשובה פ״ג) ורב שמואל בר שמשון מרבני צפת בימי ר׳ אברהם בן הרמב״ם השתטח לפני העזרה (אוצר טוב של ברלינר שנת תרל״ח) מדוע לא נעשה כן אנחנו".
וכן כתב הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל:
מכל גדולי ישראל אלה אנו רואים במפורש כי כתבו שהרמב"ם אכן עלה להר הבית, כפשט לשונו.
בנוסף לכך, בקש הרב אבי קלמן שליט"א להוכיח כי כבר בתקופתם של הרמב"ם ור' בנימין מטודילה היו מתפללים סמוך לכותל המערבי של הר הבית כפי שנוהגים היום.
אך לענ"ד הרואה את דבריו במקורם ייווכח בדיוק ההפך. כך כתב ר‘ בנימין מטודילה:
"ושם טמפלו דומינו (השם הנוצרי לכיפת הזהב) שהוא היה מקום המקדש, בנה עליו עומר בן אל כטאב כיפה גדולה ויפה עד מאד, ואין מכניסים שם שום צורה, ולא שום תמונה, אלא שבאים להתפלל תפלתם. ולפני אותו מקום כותל מערבי, אחד מהכתלים שהיו במקדש בקדש הקדשים, וקוראין אותו שער הרחמים, ולשם באים כל היהודים להתפלל לפני הכותל בעזרה".
מדבריו ברור שמדבר על כותל שבתוך הר הבית סמוך ממש למקום הכיפה ('אחד מהכתלים שהיו במקדש בקדש הקדשים'), ולא כטוענים שכבר אז התפללו ליד הכותל שאנו מכנים היום הכותל המערבי.
כך כתב הגר"ש גורן זצ"ל (בספרו 'הר הבית' עמ' 12): "מדבריו ברור שאינו מדבר על כותל המערבי של הר הבית שלפנינו, אלא על כותל המערבי של העזרה, דהיינו של קה"ק, שכנראה נשארו ממנו שרידים בימיו של ר' בנימין מטודילה."
ואם כן, אדרבה, יש מדברי ר' בנימין מטודילה הוכחה שגם בזמנם עלו להר הבית להתפלל.
העולה מכל האמור, כי הרמב"ם עלה להר הבית בקדושה ובטהרה, כפי שעושים היום יהודים רבים וממשיכים את דרכו של רבינו הרמב"ם, ושל רבים מבית ישראל שעלו במשך הדורות להר הבית בקדושה ובטהרה.
"ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים"
==
הרב אלישע וולפסון הוא ר"מ בישיבת ההסדר צפת ומחבר החוברת "לשכנו תדרשו".
תגובות
אתה שקרן ומבצע הונאה מזעזעת אצל אנשים בורים עמי ארצות. הרמב"ם עלה להר הבית כי הרמבם ידע בדיוק אבל באמת בדיוק איפה אפשר ואיפה אי אפשר ללכת מאז עברו מאות רבות של שנים. והידע הזה אבד. כמעט כל פוסקי הדור כולם אשכנזים וספרדים וכל גדולי עולם התורה בתקופתנו אוסרים חד משמעית ובאיסור מוחלט לעלות לשם משום איסור כרת. אנחנו בחזקת טמאי מתים ואי אפשר לתקן את זה רק על ידי מקווה זה חסר משמעות ! צריך אפר של פרה אדומה וצריך כהן גדול וצריך בית מקדש. אתה פשוט שקרן מטורף ואיש הזוי, יותר גרוע מיזה: אתה לוקח דברים חלקיים שאמרו רבנים שנויים במחלוקת (בלשון המעטה) וגם את דברהם מזייף ומסלף. כולי תקווה שיתבעו אותך על הונאה וזיוף והוצאת דברים מהקשרם כפי שעשית כאן אתה חוטא ומחטיא את הרבים. חד משמעית כל גדולי הדור מכל גווני הסקטורים בישראל אסרו על כך. לרבות הרבנות הראשית וכל הרבנים הראשיים וכך נפסק להלכה. אתה נבלה סרוחה ואתה תיתן את הדין על כך שבמזיד אתה גורם ליהודים רבים להיות חייב כרת !!!
נחת רוח אחי היקר, דברי חכמים בנחת נשמעים, זו תגובה אלימה ולא ראויה, וגם מי שהיה חפץ לקבל את דבריך נרתע כעת, קח אוויר
לא משכנע. נראה שאתם מתפלפלים בכח כדי לעלות להר. גם כנגד רוב גדולי ישראל.
הגר"מ אליהו והרב שלוש מדברים על בית כנסת סמוך להר הבית, והמעיין הישר יראה שהצדק עם הרב אבי קולמן, שהרי במפורש כותב נכנס לבית הגדול וכו והתפללתי בו. משמע שלא נכנס לתחומים הבעייתים. ובנוסף למרות הכל הרב מרדכי אליהו ז"ל אסר, ולדעת אלישע מדוע אסר? ובפרט בישיבתו שהולכים לפי פסקי הגרמ"א
בנו ברב שמואל אליהו בעד עלייה כי כיום אין מכשול בעלייה ובנוסף בגלל גילוי התכלת ניתן לחדש את עבודת הקרבנות
אל תרמוז אפילו! מזכה הרבים כמוהו ומעמיד דברי התורה במרכז סדר היום הציבורי כבר לא נראה כבר הרבה זמן
לזה שהגיב, לי עם כל הכבוד לבנו הרב שמואל, אין להשוות בין שניהם וזו איוולת להשוות. ובפרט שאביו חקר את הנושא כדרכם של תלמידי חכמים, משא"כ בנו