הקמת משפחה גדולה היא כמו התנדבות ליחידה קרבית

תגובות רבות קיבלתי בעקבות פרסום הטבלה על גידול המשפחה לפי גיל הנישואין הממוצע ומספר הילדים. רבות מהן היו חיוביות, אך מנגד קיבלתי גם ביקורות רבות וקשות, במיוחד מכיוון הזרם הפמיניסטי. יש שאף כתבו על כך מאמרים נוקבים. אביא לפניכם את תמצית דבריהן.

הטענות מהכיוון הפמיניסטי

"הרבנים צריכים להבין שכל אדם הוא מיוחד וחסר תחליף, שיש לו ערכים, שאיפות ורגשות, ולא להפוך את האנשים למספרים על הנייר. במקום שכל אדם יממש את עצמו ויהיה מאושר, הם רוצים לגרום לנשים לוותר על אישיותן ולהסב אותן למכונות לייצור ילדים, כדי לנצח במלחמה הדמוגרפית שהם מנהלים.

כמי שנוטים תמיד לזלזל באוטונומיה של האנשים ורוצים שכולם יחשבו כמותם, מבקשים הרבנים שכל הנשים תלדנה הרבה ילדים, בלי לחשוב האם זה מתאים לרצונן של הנשים, והאם זה טוב לילדים הדחוסים שלהן.

לרבנים, שכולם גברים כמובן, קל לתבוע מן הנשים ללדת עוד ועוד ילדים. הם לא צריכים להתמודד עם העומסים הפיזיים והנפשיים של ריבוי הילודה. בכלל, האישה בשבילם היא אדם סוג ב' שלא זכאי לחירויות ולזכויות של הגברים.

היא וילדיה הם בסך הכול עוד סעיף בטור ארוך של סטטיסטיקה דמוגרפית, שנועדה לקדם את המלחמה שלהם על ארץ ישראל השלמה ואת חזון מדינת ההלכה".

גם על החשבון הריאלי צריך לחשוב

תשובה: נכון שהעיסוק בצד המספרי של הילדים והנכדים עלול להיתפש כמקטין את ערכו האינסופי של כל אדם. אבל מצד שני, לא ייתכן שרק תחום חשוב זה לא ייבחן באופן רציונאלי שלוקח בחשבון גם את ההיבט המספרי. ראוי ונכון שהחשבון הזה ייעשה, הן מהצד של המימוש העצמי והן מצד התועלת הציבורית והלאומית.

אמנם נכון שכל דבר צריך להיעשות במידה, וכאשר כל מגמת הילודה היא אך ורק לשפר את מצבנו הדמוגרפי, מסתבר שהחיים יהיו דחוקים ועצובים, וגם חינוך הילדים לא יצליח. אבל הסכנה של ההפרזה אינה קיימת רק בתחום זה. גם מי שמתנדב לעזרת חולים או עניים באופן מופרז, פוגע בערכים אחרים.

אין סיבה להתעלם מההשלכות העתידיות דווקא בתחום זה

כולם מבינים שראוי מאוד לחנך את הצעירים לאורח חיים בריא: לא לעשן ולא לשתות לשוכרה, לא להפריז באכילה, לישון מספיק שעות ביממה ולהפעיל את הגוף בהליכה או התעמלות אחרת. ייתכן שבאותו רגע האדם מאוד נהנה לעשן, לשתות, לזלול, לבלות, והוא אף מרגיש שבכך הוא מבטא את הזכות האוטונומית שלו לבחור.

אך בכל זאת יסכים כל אדם סביר שישנה חובה מוסרית להסביר לשומע את התועלת שתצמח לו מניהול אורח חיים בריא, ומנגד להציב בפניו את המחיר שהוא עלול לשלם על הבחירות הלא בריאות שלו.

ראוי גם להוסיף שניהול אורח חיים בריא יכול לחסוך מבני משפחתו וחבריו את הצורך לטפל בו כחולה. ואין שום בושה בהוספת הטיעון הכלכלי והציבורי, שניהול אורח חיים בריא חוסך ימי חופשה שחולים נאלצים ליטול, ומשפר את איכות העבודה, וחוסך למשק עלויות עתק של טיפול בחולים קשים.

לא פחות מכך ראוי להציב בפני הצעירים את המשמעות של ההחלטות שלהם לגבי מועד הקמת המשפחה ותכנון גידולה.

היסוד לטענות בהשפעת התפישה החילונית

רבים מאלו שמתמרמרים על העידוד התורני להקמת משפחות גדולות, מקבלים בהבנה ובסיפוק עידוד להתנדבות חברתית במד"א, בעזרה לזקנים ועניים או לנוער בסיכון. למרות שהתנדבות זו תובעת מהאדם השקעה רבה, פעמים רבות על חשבון משפחתו או פרנסתו, הם לא יטענו שהתביעה להתנדב פוגעת באוטונומיה שלו, או יוצרת עליו לחץ חברתי מיותר.

הם גם יזכירו בהערכה את מי שמוכן להתנדב ליחידה קרבית או להשקיע שבע שנים בטיס, למרות ההקרבה האישית והסיכון שבדבר.

הרי שאין כאן טענה אמיתית, אלא נהירה אחר דעת הקהל החילונית, שהואיל ובעיניה הגיוס לצבא והשירות הלאומי עדיין נחשב ערך, הרי שיש לשבחו. אבל כיוון שגידול משפחה ברוכה נחשב כדבר חשוך, פרימיטיבי ודתי מדי, נזכרים דווקא כאן להעלות את ערך זכויות היחיד.

העיקר בשמחה ואושר

לגבי גודל המשפחה, העיקר הראשון הוא שמצווה זו צריכה להיעשות בשמחה. והורים שיודעים שאין בכוחם לגדל משפחה גדולה ולחיות בשמחה, אינם צריכים להדר בזה. אמנם בדרך כלל יש התנגשות בין תחושת האושר הזמני שנפגע עקב העומס שבטיפול בילדים, לבין תחושת האושר לטווח ארוך שבקיומה של משפחה ברוכה. ויש לנסות לגשר בין ההווה לעתיד, שלא ללחוץ מדי את ההווה למען העתיד, ומנגד לא להיכנע לקשיי ההווה ולשעבד עבורו את העתיד.

==

הטור המלא מתפרסם השבוע ב'בשבע'