למה שמישהו יתרום בשביל שאדם ילמד תורה?

שוב ושוב עיניי פוגשות את הפרסום של "תורה עכשיו – אחד לאחד", ובליבי איני מבין מה הקטע. למה שמישהו יתרום בשביל שאדם – מוכשר ומסור ככל שיהיה – ילמד תורה?

למה שמישהו יתרום בשביל שאדם ילמד תורה?
  למצולמים אין קשר לכתבה (אילוסטרציה: יוסי זליגר/פלאש90)

שוב ושוב עיניי פוגשות את הפרסום של "תורה עכשיו – אחד לאחד", ובליבי איני מבין מה הקטע. מי שיש לו כסף להשקעה, למה שישקיע בלומדי תורה? תרומה לעמותת חננו מובנת לכולם. כמו גם סיוע לתנועת רגבים, לארגון אם תרצו או לכל גרעין תורני מצוי. לא חסרים פרויקטים חשובים שזקוקים לכסף רב. למה שמישהו יתרום בשביל שאדם – מוכשר ומסור ככל שיהיה – ילמד תורה?

בפעם המאה, אולי, שמחשבה זו עולה לי, אני תופס את עצמי נופל בפח בו אני רואה אנשים כה רבים שנפלו לפניי. אני קורה לזה: שטיפת מח עצמית בלתי רצונית.

תופעה נפוצה היא שאדם מייצג את דעתו כלפי אחרים ומסיבה כלשהי הוא לא אומר את כל דעתו אלא רק את חלקה. אדם כזה נמצא בסיכון גבוה של שכנוע עצמי לטיעונים אותם הוא עצמו טוען ואינו מאמין בהם לגמרי. לאחר תקופת מה של עיסוק בטיעונים אלו, אט אט הוא מתחיל להאמין בהם, ובלא משים הוא שוכח וזונח את דעותיו המקוריות.

תלמדו ממשפט אזריה

זה עלול לקרות כשאדם מרבה להתעמת בתקשורת מול אנשים שהנחות הבסיס שלהם רחוקות משלו, או כאשר אדם טוען בבית המשפט המתנהל על פי חוקים שלא לרוחו, או לכל שומר תורה ומצוות שמנסה להכיר לאחרים את התורה ולקרבם אליה.

אביא כמה דוגמאות מובהקות: אני מכיר מספר רב של אנשים שבתחילת משפט אזריה היה ברור להם שאסור שאויב ישרוד בחיים, וחרה להם שפקודות צה"ל אינן כאלה. במהלך המשפט הארוך התרגלו לטעון בפיהם ולשכנע אחרים שהחייל חש בסכנת חיים ורק לכן הוא ירה, דבר שמוכרח בשביל להוציאו זכאי במסגרת החוק הנוכחי. עכשיו רבים מהם כבר מאמינים בטיעוניהם ושכחו את דעתם המקורית שחובה עלינו לשנות בהקדם את פקודות הצבא הבלתי מוסריות – הרחמניות על אכזרים, ומוטב מאוחר מלעולם לא.

דוגמא נוספת יש בנושא עליית יהודים להר הבית ותפילתם שם. רבים מאמינים ורוצים שהר הבית יהיה מקום יהודי ולא מקום מוסלמי. הם הרי מתפללים בלי סוף על בניין המקדש, ואין בר דעת שחושב שהמקדש ייבנה לצד המסגד. במסגרת המאמצים לקדם את זכויות היהודים בהר החלו בשיח של שיוויון זכויות. לצערינו, רבים נתקעו בשיח זה וכבר מאמינים שזה המצב המתוקן והאידיאלי. ויש עוד דוגמאות רבות לתופעה זו.

אפילו אני שכחתי את האמת

למרות שאני מודע מאוד לפח זה, תפסתי את עצמי נופל בו. התרגלתי לחשוב איך להצדיק לאחרים את נושא וחשיבות לימוד התורה בעם ישראל. זה תורם לחקר ופיתוח ההיסטוריה והתרבות היהודית. זה מפתח אנשים אידיאליסטיים וערכיים התורמים לחברה, לצבא ולחוסן הלאומי. גם באופן סגולי לימוד התורה מסייע לבטחון ישראל. בשביל לנהל מדינה על פי התורה, מוכרחים שיהיו גדולי תורה שיפסקו בשאלות רבות העולות, החל מניהול חברת חשמל, בית חולים ומחלבה בשבת וכלה בנושאי שמיטה, מלכות ומקדש. ונימוקים רבים נוספים. ממילא, בשאלה היכן אתרום את כספי התרומות שלי – באופן טבעי הארגונים המעשיים, כגון אלו שהוזכרו בתחילת המאמר, נראים נוצצים יותר.

אך שכחתי מהאמת כולה. התרגלתי לחשוב מה מתקבל על דעת האחרים, הרחוקים מהתורה. אילו טיעונים יתקבלו אצלם. אך שכחתי כי בתור אדם המאמין בתורה כולה, גם זו שבעל פה, אין צל צילו של ספק בחשיבות וחיוניות לימוד התורה. נראה ברור שאין דבר שמשובח בגמרא ובמדרשים יותר מאשר לימוד תורה. ישנם אינספור מדרשים במעלת לימוד התורה.

בשאר מצוות התורה ברור לי שאני הולך עם דבר ה' ולא עם הטיעונים שיתקבלו על לב הרחוק מהתורה. מדוע אני שומר שבת? ברור שזה לא כי זה מועיל חברתית, כלכלית, משפחתית או אישית. אלא כי ה' אמר. זה ברור לי. וככה גם בשמירת שמיטה, בהנחת תפילין, באכילת כשר ובכל מצוה אחרת. למה טיעון זה אינו טוב כשאנו מגיעים ללימוד תורה. למה חייבים להבין את התועלת והתכלית של הלימוד?

אנו הרי מרבים לעשות מעשים בלתי מובנים. מצוות רבות הינן בגדר "חוקים" שטעמן לא מובן לנו, ואדרבה, הן גורמות להרמת גבה אצל מי שאינו מכיר את מי שציווה עליהן.

אולי אוכל להשתתף גם בגופי

זה מצויין לחפש ולמצוא תועליות למצוות התורה. זה יכול לתת להן טעם בפינו ולהמתיקן ולחבבן עלינו. אך בשום פנים ואופן לא ייתכן להתנות, להגביל ולהגדיר את המצווה על פי הטעמים והרעיונות שאנו מבינים ומזדהים איתם. זה יכול להגיע לסילוף התורה. התורה היא אלוקית ובוודאי שאינה מובנת כולה על ידינו. ה' מנבא במפורש: "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם…".

אולי ניתן להגיד יותר מזה. התורה איננה אוסף ציוויים בלבד. היא איננה רשימת מעשי פולחן גרידא. תורתנו תורת חיים היא ומלאה בערכים רבים. כולנו יודעים להכריז זאת בתגובת לטענות המגוחכות של "הדתה" ודומיהן. כך על כולנו לדעת שהמצפן הערכי שלנו הוא התורה. כמו לגבי המתת חסד, קביעת רגע המוות ונושאים שונים בהם ברור כי סולם הערכים ייקבע אך ורק על ידי בורא העולם בתורתו, כך בכל נושא ונושא, מה חשוב ועד כמה, גם זה ייקבע בתורה הקדושה.

כעת, לאחר שתפסתי את עצמי בידיים, אני יודע מה ארגיש ומה אעשה בפעם הבאה שאראה פרסום של "תורה עכשיו – אחד לאחד". אולי אפילו אקווה לראות מודעה נוספת של פתיחת שיעור תורה באיזור מגוריי בשביל שאוכל בגופי – ולא רק בממוני – להיות חלק מדבר גדול זה.

נקודה לסיום: כשנאמין בדברי חז"ל שלימוד תורה הוא הדבר הכי יקר שיש – נאמין (ונראה) גם כמה שהתורה מביאה ברכה, טובה וגאולה, גם לאדם הפרטי שלומדה וגם לעם ישראל כולו. ניתן להרגיש זאת בחוש.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
4 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
פעם ראשונה שאני מזדהה עם מאצר של טסלר
יעל | 30-08-2017 15:53
אמת לאמיתה
אני מכיר אותו וזה מאמר ראשון שלו בתקשורת...
הראל | 30-08-2017 17:08
יצחק, המשך עם אמת לאמיתה!
2
יש בקרית שמואל המון שיעורים שאתה יכול ללכת,
יעקב | 30-08-2017 20:01
ואתה מוזמן להגיע לתפילות בזמן לבית הכנסת המשמרת תחילת התפילה בשבת 8:30
3
למה לממן טפיל?
פונדקאי | 20-09-2017 18:30
גם אם אני בוטניקאי החפץ לחקור את נושא הטפילות גם אז לא אממן טפיל