רבנו הגדול הרמב"ם מציין כמה פעמים בצער רב את התופעה שאנשים מתבטאים בבטחון מופרז בתחום לא להם. גלינוס היה בלי ספק רופא גאוני, אך מהרגע שלקח לעצמו את הסמכות לקבוע בפילוסופיה, מקצוע שלא למד, הוא נתכסה בוז וקלון. וכן הרופא אלראזי.

תופעה לא פסקה בימינו, ואפשר למצוא חתן פרס נובל בכימיה שיודע לקבוע אם יהודה ושומרון שייכת לעם ישראל או לעם ערבי, זמר שנותן הוראת לראש הממשלה, מנהל חשבונות שמודיע לרמטכ"ל איפה להציב כוחות, ומוכר גלידות המחלק כספו של רוטשילד.

משופטי בג"צ ציפינו ליותר

אבל ציפינו ששופטי הבג"ץ האמורים להיות אנשים חכמים ונבונים לא ישפילו את עצמם לגיחוך הזה. ברור שאנו מעדיפים בית דין של תורה, אך אנו מבינים שבינתיים הם הרשות השיפוטית הגבוהה במדינתנו.

טעינו. הם חושבים להיות מומחים יותר מהרבנות הראשית לישראל ביעודו של הכותל, במהות התפילה, במהות ההלכה, במהות היהדות. כאילו למדו שלושים שנה בישיבה תלמוד בבלי וירושלמי, רמב"ם ושולחן ערוך, הם מתיימרים לקבוע סדרי המקום המקודש ביותר בימינו המשמש לדת ישראל, ולמי תינתן סמכות ליזום סדרי תפילה.

אך ייאמר לזכותם שלא יעלה על דעתם לקבוע סדרים במקומות תפילה נוצרים או מוסלמים. לפחות בזה הם מבינים שאינם מבינים.

לכן אנא מכם, שופטי הבג"ץ הנכבדים, חדלו לבזות את עצמכם. אל תשימו עצמכם ללעג בפני כל יהודי בריא ביהדותו ואפילו בפני כל גוי ישר בנפשו, או כמו שאומרים באמריקאית עממית: Don't Touch My Tomatoes!

אל תגעו בתחום לא לכם!