תגידי, אז מה, חזרת בשאלה?

אני שומעת זאת לא מעט, אך עם זאת, התשובה לכך היא לא. בטוחה ויודעת שכמוני מרגישות עוד הרבה בנות דתיות שהמירו את החצאיות שלהם במכנסיים.

מטורף, אה?

לא אמכור לכם את המשפטים הנדושים והמדוקלמים ש"לפעמים עם איך שבנות מתלבשות בחצאיות ואורכן של השמלות שלהן, עדיף כבר שילכו עם מכנסיים", וזה נכון אגב, לפעמים, והרבה פעמים, עדיף.

תמיד ידעתי שיגיע שלב שבו אלך עם מכנסיים. רק שתמיד חיכיתי לכשאתחתן, ואז ברגע שיהיה כיסוי ראש לראשי, כלומר סממן דתי חיצוני, אז אוותר על חצאיות ואלך עם מכנסיים.

קל.

אממה, רצה האל ועודני רווקה, ה׳ ישמור אוי גיוועאלד ובת 24 כבר. אז לפני שנה החלטתי לא לחכות לאיזה סרט על ראשי והתחלתי לשים מכנס וטוניקה מעל, ככה כאילו לא מעבר חד מדי, בעיקר בשביל ההכנה הנפשית של אחים שלי ואבי בפרט.

אין ספק שלפעמים כשאנשים חושבים שאני חילונית, קשה לי. ואני שואלת את עצמי שאלות. אך מספיק לשבת איתי דקה, אולי חמש, בשביל להבין שחונכתי על ברכי הציונות הדתית. ואני מודה על כך. אך עם זאת מקווה ומתפללת שגם אנחנו נתקן את עצמנו, הן כחברה בכלל והן בחברה הדתית בפרט.

להיות פחות ביקורתיים, פחות נוקשים ויותר מקשיבים ומגלים אדם מעבר לאורך החצאית שלה או גודל הכיפה הסרוגה שלו; אם היא מקדימה בצורה פוטוגנית או מאחורה. כאילו הוא ׳מתנדנד׳. ואנחנו מתנדנדים לפעמים, כן, צריך לדבר על זה  ׳לתחזק את הדתי שבך׳, להבין ולהאמין במה שאתה עושה ולא לפעול על אוטומט כי אז זה לא מגניב.

מדתיים תמיד מצפים ליותר, אין מה לעשות. כמו חורטים על דגלינו "אנחנו בסדר, זו הדרך" והאחריות היא עלינו לא מעט. אם נראה בחור עם כיפה נשפוט אותו הרבה יותר אם לא קם לבחורה בהיריון באוטובוס מאדם שאינו חובש כיפה.

ויכול להיות שהדרך שלי פחות קונבנציונלית במגזר הדתי ; רוכבת על קטנוע ולומדת משחק- מעורר תהייה. וכי מה נעשה עם חלומות שבנינו או הקרבנו בשביל האמונה?

והיום אני בוחרת לעשות את הדברים מתוך אהבה פנימית ורצון אמיתי לשלב את אורח החיים הדתי בחיי ולא כי כפו עליי או ככה חינכו אותי. היום אני בוחרת בזה. אבל כמוכם, כמונו, חיים עם שאלות ותהיות עולם. תוהים על הדרך שעברנו ועוברים עדיין. על איך רואים את הבית שלנו. ועל איך שאנחנו עכשיו בהווה עם הקשיים והמשברים של עכשיו.

אז עוד לא קמתי בוקר אחד ובחרתי אחרת. יום יום בוחרת מחדש להיות דתיה עם אותם הערכים שחונכתי לפיהם (מתיימרת) ואותה הדרך רק יותר ׳פתוחה׳, אז אני עם מכנסיים אבל בלילה אני אותה עדי שהייתה עם חצאית, שלומדת 2 הלכות ביום וקוראת קריאת שמע.
אני מקפידה על תפילת מנחה ונהנית הרבה יותר לראות אנשים מזועזעים כשרואים בחורה במכנס עוצרת באמצע היום להתפלל לטאטע, בורא האור.

הערכים הם אותם הערכים . התלבושת היא שונה, זה הכל. יש לי אחיינים חרדים ואחים מגוונים בסקאלה של הדתיים ואנחנו צועקים ולא מסכימים ומתווכחים על הדרך, חינוך וערכים ולא מעט. אבל בסופו של דבר, יכולת ההקשבה, ההכלה והקבלה שלנו להבין שיש אדם אחר מולי ויש מצב שגם הוא צודק בדרכו, היא חזקה לא פחות, וגם עליה אנחנו עובדים, אל תתבלבלו. רק הלוואי שנלמד להבין, להכיר את השונה ממני בין אם הוא שמאלני (על כל טווח הסקאלה), ימני, חילוני, ערבי. כך גם יש מגוון רחב של דתיים בתוך הסקאלה הרחבה הזו.

ואוהו כמה שהיא רחבה.

=======

הכותבת היא סטודנטית לעיצוב תעשייתי בימים ומדריכת נוער בלילות