דעה חריגה על נוסח ה'יזכור' לחללי צה"ל נשמעת דווקא מכיוון הציבור החרדי.

בשבועות האחרונים, ישנו קמפיין של נציגים מהמגזר החילוני, לשנות את נוסח ה'יזכור' מ'יזכור א-לוהים' כפי שהיה נהוג עד היום, ל'יזכור עם ישראל' כפי שניסח אותו ברל כצנלסון לפני כ-90 שנה.

כפי שפרסמנו ב'סרוגים' קבע הרמטכ"ל כי הנוסח המחייב את הצבא, הוא 'יזכור א-לוהים', מה שהוביל למחאה חברתית ולהחתמת עצומה המבקשת להחליף את הנוסח, כך שלא יפגע ב"רגשות החילוניים".

הציבור החרדי היה ברובו אדיש למחלוקת, אולי מפני שהוא אינו לוקח חלק בטקסי יום הזכרון. אבל אתמול התפרסם באתר 'כיכר השבת' מאמר דיעה ארוך וציני של רבה הראשי של קרית מוצקין, הרב דוד דרוקמן בו הוא טוען כי המאבק הציבורי מיותר.

את המחאה הציבורית לשינוי ה'יזכור' מתאר הרב במילים: "היענות טבעית יהודית זו העלה את חמתה של קומוניסטית זקנה גב´ ביאלר שמה, שבנה היקר יורם הי"ד נפל על משמרתו, והיא פתחה ב´מהומת אלוקים´ שמטרתה להוציא את אלוקים מהטקס…"

בהמשך כותב הרב: " אתן פשוט נלחמות ב'טחנות הרוח'. חבל על המאמץ שלכן להילחם באיזכור אלוקים בטקס יום הזיכרון, וזאת מטעם פשוט: הוא, 'אלוקים', פשוט לא נמצא שם בטקס."

"מאיפה אני יודע? אני אמנם לא אלוקים ולא איש אלוקים, אבל אלוקים עצמו כבר כתב בתורתו הקדושה היכן הוא לא נמצא! בתורת אלוקים כתוב "ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך". במקום שבו מתקיימת זמרת נשים (כמו בטקסי יום הזיכרון) – שם הוא פשוט נעדר…. במקום שלא נותנים לו להיכנס – הוא פשוט ´מנומס´ ולא נכנס."

יום זכרון כללי אין בו נחת רוח לנשמה

הרב דרוקמן, הוא חסיד חב"ד, הוא מבין המובלים בתנועת 'ארץ ישראל שלנו' ומרבה לכתוב בעלון השבועי שלה.

מיד לאחר הפסקה האחרונה מוסיף הרב הסברים והשגות על יום הזכרון, כשהוא מקדים לכך את המשפט: "רגע, לפני שמקהלת הלאומיים מתנפלת עלי שאני כ'חרד' אינני נותן כבוד לחיילי צה"ל", הוא מסביר את התנגדותו ליום הזכרון.

לפי הרב,  "קודשא בריך הוא בתורתו הק' לימד אותנו, כי אם ביום היארצייט יאמרו 'החיובים' קדיש לעילוי הנשמה, ילמדו משניות, יעלו על קברו ויאמרו פרקי תהילים, ולמנהג בני אשכנז – יאמרו תפילת 'יזכור' (אלוקים!) ביום הכיפורים ובשלושת הרגלים. ככה ורק ככה, יעשו טובה גדולה לנשמה."

"מאידך, לא מצינו שהתאספות בטקס חד שנתי שלא ביום הפטירה – גורם נחת רוח לנשמה, ובמיוחד, שטקס זה בא כתחליף פסיכולוגי לאמירת הקדיש ביום הסלקותו מן העולם של האדם, או לאמירת ´יזכור´ לטובת נשמתו בחגים."

עוד טוען הרב כי יום הזכרון נקבע על ידי "חבורה המוגדרת ע"י הנביא כאוכלי השקץ והעכבר, ואפילו אם נלמד עליהם זכות שהינם אינם אלא 'תינוקות שנשבו' – אבל עדיין, במחילה, לא הם שיכתיבו ויקבעו לעם ישראל זמנים ומועדים עליהם אומר הנביא "היו עלי לטורח נלאיתי נשוא"."

את התחליף ליום הזכרון, רואה הרב דרוקמן, בהקמת מרכז הנצחה לאומי, בו יתפללו שלוש תפילות ביום ויאמרו קדיש לזכר החללים ביום הזכרון של אותו החייל.

את המאבק על ה'יזכור' מסכם הרב במילים: "חבל גם לנו, שלומי אמוני ישראל, להילחם 'בעד' ה'יזכור אלוקים' – כי, במקומות כאלה השכינה במילא לא שרויה (עכ"פ בגלוי), שלא לדבר שאין צרמוניות זרות ומנוכרות אלה בנותן טעם וכבוד לקדושים הנופלים, זכרונם לברכה ותנצב"ה.

"אם נתעקש להזכיר שם אלוקים בטקסים אלה שלא שערום אבותיהם – יהיה זה אך בבחינת תוספת מיותרת ל'גלות השכינה', ואילו אנו הרי מייחלים ומבקשים אך להקים ולקומם שכינתא מגלותא ומעפרא." חותם הרב.