"אני שונא את הכיבוש. שונא להגביל את חייו של כל זולת. שונא כאשר בשמי נעשים לזולת הפלסטיני עוולות, ובקושי יכול לחיות עם המחשבה שלצידי חיים אנשים שאינם בני חורין", כך פתח איש התקשורת והטלויזיה, אברי גלעד, דברים שכתב בעקבות האירועים שנחגגים לאחרונה לציון "50 שנות כיבוש" הקוראים להפסקתו.
עם ישראל מתעב את הכיבוש
בניגוד לדעות הרווחות בסוגייה, גלעד מציג עמדה מורכבת מאוד. בהמשך דבריו הוא כותב כי "רוב עם ישראל מתעב את הכיבוש. הכיבוש משנה אותנו לרעה, הוא פוגע בנפשם של חיילינו, שורט שריטות עמוקות בתודעתם. הכיבוש משחית את תדמיתנו בעולם, נותן צידה לאויבינו. שנאת הישראלים העולמית גורמת לי סבל, מעדיף להיות אהוב ורצוי".
"הכיבוש קורע אותנו מבפנים", ממשיך גלעד לתאר את התהליך שעובר על החרה הישראלית בעקבות ה"שליטה" על עם אחר: "העוינות בין ימין ושמאל מרעילה את חיינו, את המרחב הציבורי, את הפוליטיקה, את הכלכלה, את התרבות. הוא נמצא בכל מקום, הכיבוש הזה, ואין טעם להפנות מבט ממנו, אין להכחיש. הכיבוש הוא פצע פנימי מדמם בלב כולנו, גם בליבם של תומכיו ואוהביו המעטים".
הכיבוש לא יכול להסתיים כעת
בשלב הזה, וכאשר נראה כי גלעד ממשיך באותה תבנית בה השתמשו קודמיו, דבריו מקבלים תפנית מפתיעה: "אבל מי שחושב שסיום מיידי של הכיבוש הוא הפתרון – טועה. הכיבוש כל כך מכאיב לו עד שהוא מוכן לקחת תרופה לא מתאימה, פלסבו, העיקר שזה יעבור כבר".
"למרות כל הכאב שהכיבוש מסב לי, אני לא חושב שהוא יכול להסתיים כעת. לצערי רוב שכנינו הערבים לא שינו את תודעתם כבר מאה שנה, תודעה קדמונית של רצח כפתרון לכל בעיה: בבית, במשפחה, באהבה, בנטייה המינית, בקהילה, בארץ, בפוליטיקה, בדת.
או אני או אתה. לכן כרגע הכיבוש הוא הכרחי, למרות המחיר ההולך ועולה של שימור קיומו. או שנכבוש או שנמות. פשוט".
גלעד ממשיך וכותב: "נקלענו לפינה, אנחנו משלמים בשפיותנו כעם עבור קיומנו בחיים. זה הדיל. אכזרי. אנחנו הישראלים קורבנות של הכיבוש, המוצץ את כוחנו, את חיי טובי בנינו ובנותינו, את כספנו, את מעמדנו והזדמנויותנו בעולם".
"בתום חמישים שנה של הדיל האכזרי הזה, שווה לומר את האמת בפשטות. הכיבוש לא יגמר עד שתודעת הפלסטינים תשתנה, בדור הזה או בעוד דורות. הכיבוש לא יסתיים כל עוד האסלאם הקיצוני ימשיך למלא כל ואקום במזרח התיכון בטירופו הפסיכופתי. עד אז נמשיך לכבוש, נמשיך להישחת, נמשיך להיות שנואים. השינוי יתחיל בתוכם, עכשיו או בעוד מאה שנה. כל ניסיון להתחיל שינוי בצד שלנו יגמר רע. הכי רע שאפשר".
צריך לחשוב איך אנחנו ממשיכים לכבוש
בסוף דבריו מדגיש גלעד כי "הדיון בתום חמישים שנות כיבוש צריך להיות לצערי על איך אנחנו ממשיכים לכבוש ולא על איך אנחנו מפסיקים לכבוש. איך אנחנו כובשים ושומרים על כבוד האדם, על זכויות יסוד, על הזכות לחיים – גם של הכבוש וגם של הכובש. איך אנחנו יוצרים נפשות שבבוא היום יוכלו לעצור את הטירוף הזה ולהתחיל מהתחלה. שנזכה לראות בעינינו זמן שבו הכיבוש יהיה מיותר, ויעלם מאליו".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
