הדחיינות שמעבר לפינה – איך מוצאים זמן להכל?

כולנו יודעות שפעילות גופנית תורמת לבריאות, ומזמן כבר אינה בגדר 'מותרות'.

כולנו מודעות (נו טוב, רובנו) לכך שפעילות גופנית שומרת על נפש בריאה.
כולנו שמענו פעם, שפעילות גופנית מסייעת בשמירה על רעננות, עוזרת ללימוד פורה ולזיכרון טוב. אך כשאנו מזכירות לעצמנו שלא ראינו את מדריכת הכושר מזמן, אנו עונות:
״אחרי תקופת המבחנים״
״כשיגיע הקיץ״
״אני באמת רוצה, אבל אין לי זמן״

באמת? אין לך זמן לכושר?
את הרי מודעת לחשיבותה של הפעילות הגופנית.
את בטח זוכרת כמה נהנית כשהתאמנת בעבר.
׳חוסר זמן׳ הוא תירוץ בלבד.
אז מה באמת מפחיד אותך?

כמי שעובדת ולומדת כבר כמה שנים טובות אני יודעת מה זה להרגיש ׳עמוסה׳. היו לי תקופות שהרגשתי שאין לי זמן לעצמי. שכל השעות והדקות מלאות עד אפס מקום. אז בין משאלה נואשת שיתווספו עוד כמה שעות ליממה, לבין לילה לבן, הגעתי למסקנה: עומס בחיי היומיום נובע מעומס נפשי. יש לנו מטלות לבצע ומחויבויות רבות ואנו מסוגלות לעמוד בהן. הבעיה לא נעוצה במה שמוטל עלינו לעשות, אלא בהתמודדות שלנו.

בואו נדבר על דחיינות

קודם כל, מה זה? דחיינות היא התנהגות המתאפיינת בדחייה או הימנעות מביצוע מטלות שיש לבצע.
למרות ההיקש המתבקש, חשוב לדעת שדחיינות אינה עצלות. הדחיינית אינה נמנעת מלבצע את אשר מוטל עליה משום שהיא עצלנית או חסרת כישורים. הסיבות לכך שונות לחלוטין.
במקרים רבים דחיינות מופיעה בעקבות נטייה לפרפקציוניזם. מכיוון שהרצון להצליח הוא כה גדול, מתפתחת חרדה מחוסר הצלחה, ואז מגיעה הדחיינות.
כמו כן, דחיינות נובעת גם מסדר עדיפויות לקוי, עיסוק בטפל במקום בעיקר. ואני רואה בזה דחיינות מובהקת. לעשות מה שקל, מה שהכי פחות מסובך, ולא לעשות את מה שנתפס כמסובך ומעבר ליכולותייך.

איך מתמודדים?

• אני מציעה לגעת במה שמפחיד. אם מדובר בכושר, לכי להתאמן! הוכיחי לעצמך שאת מסוגלת. מקסימום יהיה גרוע בהתחלה, אז מה? זה לא ישאר כך לנצח.
• הזכירי לעצמך את המטרות שלך. מדוע את רוצה להתאמן ומאילו סיבות את נמנעת? את תראי שהמטרות חזקות הרבה יותר מהסיבות. את יכולה לעשות את זה.
• התחילי בקטן ולא עם יעד בלתי מושג. ואסביר: בואי במטרה לצלוח אימון אחד. אל תאמרי לעצמך: אני באה עכשיו לשלושה אימונים ברצף. זה לא ריאלי וגם לא מומלץ באף שלב. בחרי לך יעד שתוכלי לעמוד בו. וגם אם תרגישי שלא ׳הלך׳ הפעם, יהיה לך קל יותר לחזור. מה זה אימון אחד שבשבילך? ברור שתצליחי.

מה בין דחיינות למתן תורה

חג השבועות, יום החמישים בספירת העומר.
אני חושבת עלי, הדחיינית, על איך שאני נוהגת לדחות כל דבר לסוף. לדד ליין. ליום האחרון, גם אם קיבלתי התראה על כך חמישים יום מראש. ומצד שני, על החג, יום מתן תורה ומשמעותו.
בשנה זו, הזמן הכי מדבר אליי.

הזמן, ערך מקודש ביהדות.
ניצול זמן הוא בעצם הכרת תודה על החיים, הזמן שניתן לנו במתנה.
אמונה ביכולות שהוענקו מאיתו, ואמונה בו.

אז לכל הדחייניות,
מאחלת לנו שנסיר את המחסום שעוצר את העשייה שלנו
באמצעות הכרת תודה והרבה אמונה בו ועצמנו.
שנזכה לקדש את הזמן,
את החיים
ואת הפעולות.

חג שמח!

===========================================================================

הכותבת: אלישבע אריה-בן חמו, מדריכת ספורט, מחברת את עולם הפיטנס לחיי היומיום