אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

מלטביה אל ארץ הקודש: ראיון מרגש עם הגיורת לאה לאוקשטיין

הגיורת לאה לאוקשטיין, בראיון ראשון לסרוגים מספרת על המסע המיוחד שלה לארץ ישראל, על המסע הקשה ממש כמו רות המואבייה ועל הבחירה לחבר בין אופנה ליהדות. ראיון חג

מסע שורשים: הכומר שגרם ללאה לגלות את היהדות
  (צילום:לינוי משעלי, מערכת סרוגים)

חג השבועות, חג מתן תורה הוא חג מרגש פי כמה עבור הגרים שזכו להיכנס אל העם היהודי לאחר מאמץ ורצון רב. אחת מהם היא לאה לאוקשטיין (31) שזכתה לציין אמש 10 שנים לגיור או סוג של לידה מחדש לעם היהודי.

"כל החיים ניהל אותי הרצון להאמין ולחפש מה נכון" מספרת לאה לסרוגות "זה גם מה שזיכה אותי לגלות את היהדות". לאה נולדה ככריסטינה בלטביה למשפחה חילונית, ללא דת מוגדרת בה הכול מותר והכול אפשרי ללא הגבלות או אמונה "לטבים במקור אף פעם לא קיבלו נצרות, אין להם שום דת רשמית וזו לא מדינה דתית". דווקא מהמקום שהכול היה מותר, היא חיפשה את המקום שייתן מסגרת לחייה.

החיים בלטביה

בגיל 6 ההורים של לאה התגרשו "הרגשתי פתאום צורך למישהו שיקשיב לי, הייתי ממש מתפללת ומשוחחת עם ה' ומבקשת ממנו עזרה והרגשתי שהוא גם עוזר, דברים שביקשתי פתאום התגשמו" מאז החיבור הרוחני של לאה והאמונה גברה והיא הקפידה ללכת לכנסיה ששם היה המקום היחיד שהיא הכירה להתחבר אל ה' "אמא שלי התחילה ללכת לכנסיה ואני הצטרפתי אליה, אבא שלי לעומתה אטאיסט והוא לא מאמין בשום כוח עליון. ואני תמיד האמנתי באל אחד ולא בשילוש כמו בנצרות כי זה לא הרגיש לי נכון".

בגיל 14 לאה רצתה להתחזק באמונה ומצאה כנסייה עצמאית לנוער, שם בפעם ראשונה התחילה להיחשף לתנ"ך ושם גם בפעם הראשונה נחשפה למי הם יהודים "עד אז לא ידעתי שיש עם כזה, אם היו מזכירים יהודים בסיפורים עממים שסיפרו לי בילדות, הייתי בטוחה שמדובר במקצוע כמו צוענים שמסתובבים ומוכרים דברים, לא היה לי מושג שזה עם או לאום"

הכומר שגרם לה לחפש את היהדות 

הרגע המכונן שגרם לה לרצות להיות יהודיה ולהבין שזו הדרך האמיתית- לא היה דווקא הלימוד בתנ"ך, אלא ציטוט שאמר אחד הכמרים בדרשה שלו. "הוא ציטט מתוך מכתב של פבלוס, ש'נוצרים הם הענפים ויהודים הם השורשים ועל הענפים לכבד את השורשים'. בשבילי זה היה מהפך בו החלטתי שאני הולכת לשורשים".

עולמה של לאה לא נשאר אותו הדבר אחרי המשפט הפשוט לכאורה, שציטט הכומר. חבריה לא הבינו מאיפה כל ההתרגשות הזו מיהודים ומהציטוט הזה, אבל לאה נשארה בשלה וקבעה 'זה מה שהכומר אמר, זה מה שאני צריכה לעשות'.

"זו היתה תקופה שבה רציתי מאוד לפגוש יהודי ולשאול אותו מה עושים ואת כל השאלות שנאספו אצלי" משחזרת לאה "בהחלה מצאתי ספר קטן על יהדות לילדים שמצאתי בספריה שעבדתי בה בקיץ, זו היתה ספריה של נוצרים ולכן גם לא היה אכפת להם שאקח את הספר במתנה" הספר שהיה ברוסית, גרם גם ללאה שלא היתה דוברת השפה, ללמוד את השפה הרוסית מחדש לצורך הקריאה שלו. "מה שאחר כך עזר לי מאוד כי הבנתי שהיהודים בלטביה רובם מדברים רק רוסית".

סוכות-המפגש הראשון עם יהודים

באחד מהימים אחרונים של חג הסוכות, שהם גם התחנה האחרונה לחזור בתשובה לפני חתימת הדין הסופית זכתה לאה לפגוש לראשונה יהודים "אני זוכרת שבאותו היום התלבטתי אם ללכת לבית הספר כי לא הרגשתי כל כך טוב ובסוף החלטתי כן ללכת. בדרך חזור לא יכולתי לנסוע עם הרכבת כי היה לי שטר כסף גדול ולא יכולתי לקנות איתו כרטיס ואז פשוט החלטתי ללכת ברגל, דרך פארק שמשם שמעתי רעש וכל מיני צעקות, שזה לא משהו שמקובל בד"כ באירופה אז התקרבתי וראיתי מרחוק את התמונה של הרבי מילובביץ שהיה לי גם בספר שמצאתי קודם בספריה ולכן הבנתי שזה משהו שקשור ליהודים".

רצתה ללכת אל השורשים

לאה לא נשארה להביט מרחוק והתקדמה אל עבר החוגגים בסוכות "התרגשתי מאוד והתחלתי לבכות ואז נתנו לי להיכנס לסוכה והסבירו לי את מהות החג. זה היה מדהים לראות שיש בעיר שלי יהודים שמקיימים את התנ"ך בצורה חייה, כי בנצרות תנ"ך הוא לא חייב להיות אמת הוא יכול להיות סוג של משל".

החלום להיכנס תחת כנפי השכינה 

"כשהגעתי הביתה אחרי המפגש, הרגשתי שמשהו חסר" נזכרת לאה "זה לא הספיק לי רק לפגוש יהודים, חלמתי את כל עם ישראל מתחת לכנף ואני בחוץ ועכשיו אני צריכה למצוא דרך להיכנס פנימה. מאוחר יותר גם גיליתי שגם בברכה לגר מברכים את כניסתו תחת לכנפי השכינה".

לאה התחילה ללמוד עברית במשך 3 שנים והבינה רק מאוחר  יותר שיש דבר כזה שנקרא גיור, בעקבות מישהו שהציע לה בחצי הומור להתגייר על כך שהיא קיבלה סירוב להצטרף לטיול מהסוכנות שהיה מיועד רק ליהודים. "זו היתה הפעם הראשונה שגיליתי שיש דבר כזה".

איך המשפחה הגיבו להתקרבות שלך ליהודים?

"לאבא שלי היה יותר קשה ההתקרבות שלי וזה היה עוד בזמן שהייתי פוגשת אותו יותר כי עברנו לעיר. הוא פטריוט כזה, ומבחינתו הוא היה רוצה לראות אותי ואת אחי הולכים אחרי הסמלים הלטיבים, לעומת זאת לאמא שלי לא הפריע העניין של הגיור עד כדי כך".

עוד לפני שחשבה להתחיל את תהליך הגיור, לאה ניסתה לסחוף אחריה את משפחתה לשמור שבת או לאכול כשר " זה היה קשה, שהם לא רצו להצטרף אלי. היה לי עצוב להדליק נרות שבת ולמצוא אותם מכובים אחר כך או לבשל כדי שכולם נאכל יחד וכל אחד לקחת את המנה שלו והלך לראות טלוויזיה. אבל אני כן זוכרת שהיה פסח, שהם הסכימו שלא נאכל לחם ואכלנו מצות אבל גם פסטות ובלינצ'ס כי לא ידענו שזה חמץ".

כל הדרך אל ישראל 

בגיל 19 כסיימה את לימודיה בעיצוב אופנה ואמנות, החליטה לאה לטוס לארץ ישראל ולראות לאן היא תוביל אותה. רק שאז חודש לפי הטיסה, לאה מקבלת טלפון מבנימין (ספוילר: כיום הוא בעלה) שאז הוא היה נוצרי שרצה ללמוד עברית והגיע אליה דרך אמא שלה. החיבור ביניהם הפך לקרוב, אך לאה הודיע לו שהיא לא מוכנה לוותר על הטיסה לארץ ישראל ובנימין בתגובה ארז מזוודות והצטרף אליה למסע.

"ההתחלה בישראל היתה מאוד קשה, חשבתי שאני יודעת עברית וחשבתי שגם אצליח להתפרנס מהתפירה כמו בלטביה, אך זה לא קרה. מעבר לכך גם מה הבאנו איתנו לא התאים למזג האוויר הישראלי ולכן כמעט חסרי כל גרנו בהדסה נעורים ששם נחמדות בסיסית היתה מצרך נדיר ושלא נדבר על כסף ואוכל שהיו בקושי, אפילו דברים בסיסים וצרכי הגיינה היה קשה להשיג"

במצב כה קשה לא רציתם לעשות פרסה ולחזור הביתה אל החיים היציבים? 

"תמיד אמרתי לעצמי: אני אתכופף כמה שצריך, העיקר שכאן אצמיח את השורשים שלי וב"ה תמיד כשנהיה ממש קשה, משהו אחר היה מסתדר פתאום. איך שהוא תמיד היתה לנו השגחה פרטית. כשנשברתי הייתי מתפללת וכמה דקות אחרי זה פתאום מצאתי איזה עבודה קטנה או מישהו הביא לנו משהו שהיינו זקוקים לו".

החיים בישראל הפכו ליותר מסובכים כשלאה ובנימין עברו לבית אבות בירושלים כדי להרוויח מעט כסף, לאכול ולישון תחת קורת גג. לאה היתה רוחצת, מאכילה ומטפלת בקשישים מבלי שיהיה לה ביטוח בריאות או כרטיס טיסה חזור "בטעות הביאו לנו ויזה ל9 חודשים, וכל הזמן איימו עלינו שייקחו לנו את הויזה, זה לא היה קל".

דלת הכניסה לכנפי השכינה

ממש כמו רות המואבייה, האמינה לאה שבסוף על אף הקשיים היא תצליח להפוך להיות חלק משרשרת העם היהודי. "בהתחלה לא ממש קיבלו אותנו בבית הדין לגיור, אני הצלחתי להתקבל לתהליך גיור בקיוץ ובנימין קצת יותר הסתבך והצליח לבסוף להתקבל למקום רחוק יותר בארץ בו יעשה את תהליך הגיור". אך דרכיהם המשותפת לא נגמרה והם נשארו בקשר וזכו להתחתן כדת משה וישראל לאחר הגיור ומאז כבר הספיקו להביא 3 ילדים מתוקים לעולם.

לאה ובנימין לפני ואחרי הגיור

"לי היה מאוד כיף לעבור את תהליך הגיור, לראשונה למדתי את ההלכות כמו שצריך, היתה לי משפחה מאמצת וסוף סוף הרגשתי באמת בבית. מצד שני היה גם הרבה לחץ כמובן, בגלל המבחנים- מי תעבור ומי לא. היינו הולכות 3 פעמים להתפלל במניין, ברכנו בקול ועשינו כל דבר כדי להוכיח שאנחנו באמת יכולות ומתאימות"

את החלפת השם עשתה באופן כמעט טבעי "אף פעם לא התחברתי לשם כריסטינה, מאז שהגעתי לארץ ביקשתי שיקראו לי לאה. האמת שהתלבטתי בין רחל ולאה, אך הרגשתי שאני יותר מחוברת ללאה שעיניה היו רכות מהתפילות והבכי על הרצון להביא את הדור שימשיך את עם ישראל".

הטבילה שלה ליהדות היתה בג' סיוון, לפני 10 שנים בדיוק. לתאריך המיוחד, שלושה ימים לפני מעמד קבלת תורה, בהם כל היהודים טבלו והיטהרו לקראת מעמד מתן התורה. לאה ושותפותיה זכו במקרה, בזכות מקום שהתפנה פתאום במקווה "הרגע המרגש ביותר היה כאשר, אמרו לנו מי שברך ופתאום היה לשמוע לאה בת אברהם אבינו שנכנסה תחת כנפי השכינה"

לא היה עדיף לך להיות אדם חופשי שיכל לאכול וללבוש הכול? בכל זאת תרי"ג מצוות זה לא משהו כל כך קל לביצוע…

"אני מרגישה שיהדות נתנה לי כנפיים ונתנה לי מסגרת, המצוות בשבילי הן סוג של הגנה. בנצרות זה היה מפחיד הכול היה מותר שם בסופו של דבר. אם עכשיו פתאום היו באים ואומרים לי שמסיבה כל שהיא אני לא יכולה להתגייר, לא הייתי מסוגלת לחיות עם זה. מפחיד אותי לחשוב על דרך חיים אחרת היהדות מביאה לי את השלווה"

סטיילינג לנשמה

כיום לאה בחרה לעסוק בסטיילינג, היא עושה סדנאות אופנה לנשים, בהם היא משלבת את הסיפור האישי שלה ומוכיחה שהבחירה בצניעות היא הדבר היפה והטוב ביותר לנפש.

לא מעט יגידו איזה מין חיבור יש בכלל בין אופנה ליהדות? 

"מעבר לכך שביהדות יש דגש על כך שחשוב תמיד להקפיד על מראה מכובד ונקי, בפניני הלכה של הרב מלמד כתוב שהגוף מעיד על הנשמה ולכן חשוב להאמין ולהיות שלמים עם הגוף שה' ברא לכל אחד מאיתנו. הסטיילינג הוא כלי כדי להתחבר אל הגוף וללמוד מה מתאים לו ובעיקר מה לא מתאים לו ולא בגלל שזה לא יפה אלא בגלל שזה פשוט לא מתאים ונכון לגוף שלי"

מה מסמל עבורך עולם הסטיילינג? 

"בשבילי סטיילינג זה אמונה בהשגחה פרטית, זה להסתכל במראה על הגוף כמו שהוא ולהגיד תודה ולדעת שהוא הכי טוב עבורי. כשאני אוהבת את מה שאני רואה  גם הרבה יותר קל ואמיתי להגיד תודה"

בין רות המואבייה ללאה

בחג השבועות, נוהגים לקרוא את מגילת רות, כמעט כל גר יכול לראות את עצמו בתוך הסיפור של רות. החל מהוויתור על הפאר והחיים הקודמים לטובת כניסה לעם היהודי ועד לדבקות ללכת שבי אחר המטרה "אני מאוד מזדהה עם רות בעיקר בכוח רצון שלה לא לוותר, אפילו שלא היה לה קל היא לא ויתרה עד שהשיגה את המטרה וגם אני הייתי מוכנה לעשות כל דבר למען להיות יהודיה" מסכמת לאה.

מה המשאלה שלך לרגל 10 שנים ביהדות? 

"אני חולמת להיות כמו כל יהודייה רגילה, לא משהו מיוחד ויוצא דופן.."

קרדיטים: איפור: זוהר מימוני בנאי | עיצוב זר פרחים: רויטל שריקי  |שמלה: 'בגדי תפארתך' | צילום וסטיילינג: לינוי משעלי

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
4 תגובות - 4 דיונים מיין לפי
1
את מדהימה. זכינו שאת חלק מאיתנו
הילה | 29-05-2017 22:40
2
ראש כרוב
| 30-05-2017 16:51
3
איזה חרא למה ראש כרוב כול הכבוד לה
| 01-06-2017 2:28
4
מאוד מרגש, ירדו לי דמעות מהסיפור, תודה רבה!
עמיחי | 30-06-2017 7:20
מאוד מרגש, ירדו לי דמעות מהסיפור, תודה רבה!