בשבוע שעבר יצא מחקר על שיעורי ההתדתל"שות, והמחקר עורר דיון סוער. האם המחקר אמין? כבר כתבו רבים, עיין למשל בדברי הרב חיים נבון, שהמחקר הזה לא אמין (ככל המחקרים).

אבל השאלה המשמעותית שהתעוררה השבוע היא מה הוא ומי הוא דתי. כמה מאמרים שפורסמו השבוע מבקשים לנחם את עצמם, ולומר שלא נכון שיש התדתל"שות אלא יש שינויים ברמה הדתית. יש אנשים ברמות שונות של דתיות, ולא צריך לחלק את העולם דיכוטומית לדתיים וחילונים.

אותי בדיוק זה מה שמטריד. החלוקה בין דתיים לחילונים היא במהותה דיכוטומית. מי שמאמין שיש אלוקים ותורתו מחייבת הוא דתי. מי שעבורו התורה לא מחייבת (בין אם הוא מגדיר זאת כך, ובין אם הוא מגדיר הפוך אבל בפועל לא מתייחס אליה כאל דבר מחייב) הוא לא דתי. הוא תופעה מדאיגה. בלי קשר לשאלה איך הוא מגדיר את עצמו.

כי לפתע צצים כל מיני אנשים שמגדירים את עצמם כדתיים. אבל הם בהגדרה לא. הם מגדירים את עצמם כדתי המחלל שבת, כדתי החי באורח חיים אסור, ולאחרונה: כבית דתי אוהב ה' המושתת על אדני הניאוף.

אם אנשים כאלה מתעקשים לטעון שהם דתיים – זה אמור לנחם אותנו?

ובכלל: מה ההגיון של כל אלה שבאמצע? הם מאמינים שאלוקים נתן את התורה והיא מחייבת? כנראה שלא, כי אם היא מחייבת – למה יש מצוות שהם לא מקיימים. מצד שני, אם לא – למה יש מצוות שהם כן מקיימים?

אז אולי הם לא מגדירים? הם פשוט זורמים איך שבא להם? הם בעצמם לא יודעים אם הם מאמינים או לא? זה אומר חיים בלי שום מחויבות. לזה ודאי לא יקרא דתי.

לסיכום: ייתכן שהמחקר באמת מוטה, וכמות המתדתל"שים הרבה יותר נמוכה ממה שנאמר. אבל חלק מאלה שכן מגדירים את עצמם כדתיים אמורים בהחלט להדאיג אותנו.