לדעת לא לדעת – ההוכחה לרמת אינטליגנציה גבוהה

אחת הסיבות שאני לא מחשיבה את שעות העבודה שלי כאימונים לכל דבר, היא האחריות לוודא שהמתאמנות שלי עובדות נכון. כמאמנת כושר, יש לי חובה ׳להשגיח׳ על בנות הקבוצה שלי, לבדוק שהן מקפידות לעבוד באופן בטוח ומדוייק, שהן מודעות. לאחר הדגמת התרגיל, אני עוברת ביניהן, מתקנת אותן במידת הצורך, מדגימה שוב כיצד נכון לבצע ואיך מקטינים את הסיכוי לפציעה באימון. עד כאן הכל טוב ויפה, אך המצב נעשה מורכב יותר כשיש מתאמנת חדשה בקבוצה.

חדשה דנדשה לעומת ותיקה

להיות מתאמנת חדשה בקבוצה מגובשת, עלול להיות קצת קשה לפעמים. במקרים רבים יש חוסר נסיון בספורט, וזה גורם לחוסר נעימות ובטחון. לעיתים הקואורדינציה חלשה, הסיבולת זקוקה לאימונים רבים, ועוד כהנה וכהנה. לכן, כשאני ניגשת למתאמנת חדשה, אני מדגישה שאני מתקנת את כולן, לא רק אותה. היא לא בעייתית, זה פשוט חלק מהתפקיד שלי.
אני שמה לב שאף אחת לא אוהבת להיות ׳חדשה׳, אף אחת לא אוהבת לא לדעת. כולן רוצות להיטמע, לא למשוך יותר מדי תשומת לב, שהמדריכה לא תיגש אליהן בשביל לתקן, אלא רק כדי לומר ׳שאפו׳.
לכן, בהתחלה, אם זה לא ממש קריטי, אני מעלימה עין. נותנת למתאמנת להתרגל לאימונים ולקבוצה, ואז לאט לאט, כשהיא רוכשת יותר בטחון, אני ניגשת ונותנת לה דגשים שיעלו את האימון שלה לרמה הבאה.

המעניין הוא, שככל שלמתאמנות יש יותר נסיון, הן ממש דורשות את היחס האישי, את התיקון וההכוונה. לכאורה מדובר במצב קצת תמוה, לא? מדוע חשוב להן לקבל טיפים נוספים על העבודה שלהן, גם אחרי כל כך הרבה זמן?!
אז זהו, שאף פעם לא מפסיקים ללמוד. תמיד יש לאן להתקדם ומה לשכלל, וככל שאת מתאמנת ברמה גבוהה יותר, את מבינה שאפשר יותר מזה. הרצון להשתדרג לא בא ממקום של חוסר ידע או נסיון, בדיוק להיפך. ככל שמבינים יותר, רוצים להגיע רחוק יותר.

לדעת לא לדעת – זו גאווה

היום, בעידן בו הידע הופך למעצמה של כוח וכסף, ואנו דואגות להשאר מעודכנות בכל פרט (לא) משמעותי, לומר ״לא יודעת״ זה מביך, לעיתים אף בושה. אנו רוצות להיתפס כמלומדות, נשים חזקות ומשכילות, לדעת הכל.
גם כאן, בעולם האמיתי (לא כל שכן, הוירטואלי), לא לדעת זו דווקא גאווה, מעין הוכחה שאת דווקא כן יודעת, את יודעת המון, ומשום כך את יכולה להודות שבנושא מסויים אין לך מספיק ידע, אך זה לא מעיד על הכלל.
לומר ״אני לא יודעת״ זו פריבילגיה של נשים ברמה גבוהה, של כאלה שיש להן ידע עצום והן מחפשות עוד. הן מבקשות להחכים, להרחיב אופקים ולמקסם את היכולות שלהן

אני מכבדת בעלי מקצוע, שכשאני ניגשת אליהם עם שאלה, הם עונים שאינם בטוחים בתשובה והולכים לבדוק. בעיניי זה מעיד על רמת המקצועיות, כיוון שמי שאומר בבטחון מלא שהוא לא בטוח בדעתו, הוא בעצם מספר לי שהוא יודע המון.

החכמה האמיתית מפרגנת לקולגות שלה ולומדת מהן, היא כל כך שוחרת ידע, שהיא הולכת ומלקטת אותו בלי לעשות חשבון אם תוך כדי היא פרגנה ׳מדי׳ לחברה שלה, ומה זה אומר עליה, היא לא חוששת להיתפס כחסרת השכלה, היא כל כך אינטליגנטית שהיא יודעת שלהודות בחוסר ידיעה או הבנה זה חלק מתהליך הלימוד.

העולם והחיים הם תהליך שבא ללמד אותנו כל מה שנרצה לדעת, בין היתר על עצמנו.
ככל שתדעי על עצמך יותר, חייך יעלו לרמה הבאה,
אל תוותרי על המידע הזה.
הוא קסם.

===========================================================================

הכותבת: אלישבע אריה-בן חמו, מדריכת ספורט, מחברת את עולם הפיטנס לחיי היומיום