באמת אינני מבין על מה הסערה הגדולה? האם מאמר זה של יוסי קליין הוא החריף ביותר שנכתב או נאמר בארצנו בזמן האחרון?

האם עו"ד שפטל איננו אומר דברים חריפים לא פחות? האם מיכאל בן ארי ועוד איננו אומר דברים חריפים מאוד ביחס לשמאל ותקשורת? האם אנשי הפלג הירושלמי אינם אומרים דברים חריפים ונוראיים על אנשי צבא ומשטרה לא פחות ממאמר זה? האם דבריהם של עיתונאים כאלה ואחרים כלפי החברה החרדית חמורים פחות?

דבריו הפוגעניים של יוסי קליין אינם חורגים מביטויים חריפים לא פחות שנאמרו בכלי תקשורת שונים כלפי מגזרים כאלו ואחריו מימין ומשמאל במשך השנים.

אדרבא, אולי הדיון סביב מאמר זה יהיה בשאלה מהם גבולות הדיון בחברה שלנו. עד כמה מותר וראוי לומר דברים חריפים ועד כמה ראוי ומותר להשתלח זה בזה.

האמת צריכה להיאמר, לבד מהביטוי החריף של הכותב, לשיטתו הוא צודק. כי הציבור הדתי לאומי הולך ותופס מקום בנקודות מרכזיות. התפיסה הציונית דתית הולכת ותופסת מקום בנקודות שליטה מרכזיים.

זה מה שמפריע לכותב ולעוד אנשים רבים בשמאל, ומעוור את עיניהם מלראות את הדברים לעומקם ובמורכבות שלהם.

ראיתי עכשיו את תגובותיו של עמוס שוקן להתקפות על המאמר, כדאי לראותם בכדי להבין עד כמה התהום פעורה ועד כמה חשוב ללבן את הדברים, כי בסופו של דבר "אנשים אחים אנחנו".

אני בטוח כי סביב שולחן הסדר היה דיון בבתים רבים "מיהו הרשע בימינו" אליו מתכוונת ההגדה. אבל עלינו לזכור שגם הרשע הוא אחד הבנים במשפחה והוא יושב סביב שולחן הסדר. כך ראוי לנהוג.

הלוואי שנבחרי הציבור יזעקו בכל פעם שאנשי תקשורת ובעלי דעה יגידו או יכתבו דברים קשים ופוגעניים מימין או משמאל ועל ידי כך הדיון החריף והקשה הקיים בחברה הישראלית בנושאים רבים ומגוונים יתקיים בצורה מעמיקה יותר ומכבדת יותר.

כי זו הבעיה שלנו כחברה. היכולת לקיים דיון נוקב ככל שיהיה בצורה עניינית ומכבדת ללא מילות גנאי והשמצות,שאינן תורמות כלל לשיח הלאומי, אלא רק מפלגות ומעוררות שנאה, ריב ומדון.

דווקא חג הפסח בו אנו מציינים את עצמאותנו הראשונה הוא זמן ראוי לדיון ולליבון ולקביעת נורמות של ביטוי הגון ומכבד בין אנשים החולקים זה עם זה.