בחלק מהמקרים, המשפחה לא מהססת לזרוק הערות עוקצניות למי-שלא-עלינו-עוד-לא-התחתן: "נו, עוד שנה עברה, אה?", "לשנה הבאה בבית עם אשתך שתחיה" או "יש כבר מישהו? מתי תפסיקי להיות כל כך בררנית?" וכו'

במקרים אחרים המשפחה דווקא אוהבת ומעניקה מקום לכולם אבל עצם המפגש המשפחתי ה'כבד' מְעַמֵּת את הרווק עם הבדידות שלו וגורם לו לשנוא את עצמו ואת כולם, על הדרך.

והמקרה השכיח ביותר: גם וגם. אתם מכירים: ערבוב של קבלה והכלה, הערות סרקסטיות משני צדי המתרס, אוכל טעים, כמה בדיחות ציניות, מעט עצבים, קורטוב של הומור וזה עובר איכשהו.
אבל בעצם, השאלה עמוקה וכללית יותר: מה אני אמור לעשות מול מציאות שאני לא חפץ בה?

תשובה: כנגד 4 סוגי רווקים דיברה ההגדה ושכל אחד יבחר בין 4 האופציות שהם מסמלים:

1. רווק 'חכם', מה הוא עושה?

קודם כל, ה'חכם' מתכונן מראש חודש ניסן (יש מקלים בערב הסדר עצמו) ומבקש מההורים עזרה, מסביר להם יפה ובגילוי לב: "הורים יקרים, לא קל לי עם החג הזה, זה מפגיש אותי עם קשיים לא פשוטים – עשו טובה ואל תעירו את הכאב, תהיו איתי". בסדר עצמו, הוא מתמודד עם המצב: עונה להערותיה המעליבות של הדודה אסתר ומשיב מלחמה לגיס המעצבן. מעמיד את המעירים במקום ומסמן להם טריטוריה ברורה.

אבל לא רק: הוא גם עוזר לאבא שלו לקיים את מצוות "והגדת לבנך", מסייע בהגשה, מוצא וממציא לעצמו תפקיד, מקריאת ספר מעניין עד סיפור יציאת מצרים לאחיינים, דרך הכנת רשימה של נושאי שיחה סוחפים כדי להסיט ממנו את אור הזרקורים. בקיצור: הרווק ה'חכם' מתמודד מול הקושי ומשפר עמדה כדי להפוך את המצב לסביר ואפילו נחמד, כל אחד בדרך שלו.

חג קשה לרווקים (צילום: Nati Shohat/flash 90)

2. רווק 'שאינו יודע לסבול', מה הוא עושה?

הוא לא יכול יותר עם המשפחה. די, כמה אפשר?! המשפחה לא מפסיקה להעיר, להתנשא, לשפוט ולרדת עליו – ממרום מעמדם כנשואים 'נורמליים' ורואים בו מפלצת שבוחרת בחיי הרווקות לתאבון ולהכעיס.
לא נעים לומר אבל בשביל זה הקב"ה ברא את חצי האי סיני (טוב זה גם עזר למתן תורה) ויש טרקים בהודו.

יש פסח עם חברים בביצה או בבתי חב"ד פזורים בעולם. יש מקלים ושותים 4 כוסות של יין חזק דווקא (אין התר למיץ ענבים) ואז אפילו שהגוף שם בסדר, הבן אדם לא כל כך… במילים אחרות: הרווק 'שאינו יודע לסבול' בוחר לברוח מהקושי – ולפעמים זה דווקא חכם מאוד: לא חייבים להתמודד עם כל מצב ומותר לפעמים לבחור בחוסר התמודדות.

 

3. רווק 'תם', מה הוא עושה? ('תם' לא מלשון 'טמבל' אלא מלשון 'מושלם')

ה'תם' בוחר באופן מודע בהסתכלות חיובית על המצב, למרות המגרעות הידועות שבו. הוא מבין שיש טוב בכל מצב והוא בוחר להתמקד בו בכוונה. זו אופציה פחות פופולרית אבל תנסו אותה בבית: הדודה העירה? אז היא העירה. ה'תם' יכול להבין שהיא לא באמת רוצה את רעתו.

זו הדרך שלה, המיושנת והכל-כך לא יעילה, להביע את דאגתה. אם היא הייתה מסוגלת לבטא את אהבתה בצורה אחרת – היא בוודאי הייתה עושה זאת.
אם קשה ל'תם' לראות את אחותו עם רבבות ילדיה ולהבין שהוא "עוד לא התחיל" – הוא הופך את הקושי להזדמנות לזכור שהוא ממש רוצה גם להקים משפחה, ויפה שעה אחת קודם.

הסדר משעמם וה'תם' כבר שמע את 'חידושיו' של אביו לפחות 30 פעם? בכלל, כל הסדר הזה הוא הזה הוא טקס משמים ומתי-כבר-נגיע-לארוחה? אז ה'תם' בוחר להפיח בו משמעות מחודשת.

פסח זו הזדמנות לחדש את התודעה שלנו, להבין איך אנחנו מתנקים מהאלילים שאנו סוגדים להם, זה הזמן להיפטר מהפַּרְעֹה האישי שלנו, ללמוד איך לצאת מהמֵצָרִים שלנו ואיך אנחנו יכולים להפוך לבני אדם חופשיים באמת. אפשר להתמקד בתובנות העמוקות העולות מהסדר כדי לשמוע באוזן הפנימית ולהבין מה זה באמת 'בן חורין'. פסח – זו התחדשות אמיתית. זה תחילת כל השינויים החיובים בחיים.

בקיצור, ה'תם' מתמקד בטוב, בחיובי, בחיפוש המשמעות, והדברים המציקים לו הופכים לעמומים יותר…. ככה ה'תם' יכול להודות על עצם המשפחה שלו, על כל מה שיש לו ועל החיים בעצם.

אז איזה בן אתם? (צילום: שאטרסטוק)

4. רווק 'רשע', מה הוא עושה?

ה'רשע' לא מתמודד עם המצב כדי לשפר אותו, לא בורח לחו"ל ולא מחפש משמעות עמוקה יותר לעצם המעמד. הוא פשוט מקטר. הוא מתמלא רחמים עצמיים ובוכה על מר גורלו ודורש תשומת לב שלילית: "אוי אוי אוי, תראו כמה אני מסכן, נמאס לי מכם, נמאס לי מליל פסח במשפחה, אתם רעים אלי, אני שונא אתכם, אני שונא את פסח, אני שונא את חיי." במילים פשוטות, ה'רשע' רק מתבכיין ומתלונן.

תכלס, שלושת האופציות הראשונות עשויות להתאים, הכל תלוי באדם ובסיטואציה. כל אחד יכול לבחור במה שנראה ומתאים לו יותר. לגבי האופציה הרביעית… איך לומר זאת בעדינות? טוב, זה עלוב ופתטי.

חבל על האנרגיה, זה לא מוביל לשום מקום טוב. אפשר לוותר על התענוג ולחסוך אותו מעצמכם, מהמשפחה, ומכל הסובבים אתכם. ולא רק בפסח.
בכלל, רובנו משתמשים במיקס אישי כזה או אחר בו אנחנו משלבים קצת את כל האופציות. איזה שילוב מתאים לנו יותר? מה הכמויות הנכונות עבורנו? זו האחריות המלאה של כל אחד מאיתנו.

נ.ב. אולי תשתפו גם את ההורים והמשפחה בטור הזה. יתכן והם יבינו אתכם יותר וליל הסדר יהיה משמעותי, מעניין וקל משציפיתם…

===========================================================
הכותב: אהרן דרמון – ראש קהילת בי"כ כורזין בנחלאות. מרצה, מאמן אישי וזוגי, מטפל ומגשר