דברו ברור, אל תשפילו את הצד השני

אחיי ורעיי עורו לכם, מלחמה קשה מתחוללת בתוך החברה הישראלית במדינה. המלחמה לא בין ערבים ליהודים, לא בין עניים לעשירים, אלא מלחמה בין שתי תפיסות עולם משמעותיות, תפיסת העולם היהודית של מסורת אבות ותפיסת העולם הפוסט מודרנית, פוסט יהודית ופעמים אף פוסט ציונית.

את המלחמה על מדינה פלסטינית על עתיד יהודה ושומרון, על עתיד הישובים שם, החליפה מלחמה אחרת, מלחמת התרבות שמתחוללת במלוא עוזה. אין זו מלחמה פיזית כרגע לפחות, אין כאן הרוגים חס וחלילה ממש, אלא יש כאן מלחמה בתוך עולם האידיאות, וכלי הנשק שלה הם העיתון והרדיו, האקדמיה והמדיה, הטלוויזיה והאינטרנט, הפייסבוק והוואטסאפ.

ארגוני השמאל הבינו כי הם נכשלו בהנחלת הערכים שלהם דרך השיח בין שמאל וימין, דרך הניסיון להקים מדינה בתוך מדינה בגבולות יהודה ושומרון ומשכך הם פנו לדרך אחרת, קלה יותר.

אט אט, המלחמה הופכת למכוערת יותר ויותר, התגובות תוקפניות יותר וסותמות פיות יותר, יש החמרה בשיח הציבורי בנושאים הנתונים בקלחת הוויכוח הרלוונטי בזמן המסוים. וסוחבת סביבה מעגלים הולכים וגדלים.

ראשיתה של המלחמה בחוגי אקדמיה תוקפניים שלא נתנו מקום לריבוי דעות בתוכה, תרבות הפוליטיקלי קורקט האלימה בדעותיה, המציירת כל הסובר אחרת כחשוך ופרימיטיבי, לא דנה לגופן של טענות אלא עוסקת בציד מכשפות תוקפני. חוגים שניסו להעמיד מערכת ערכים חדשה בחברה כולה מתוך הצגתה כמערכת של התקדמות. אקספרימנט חברתי רחב היקף שנועד להביא לחברה אחרת מהקיימת, מעין ספר פנטזיה בשידור חי.

נקודת השפעה נוספת היא בעיתון אחד מסוים, שמשפיע ומשפיע מאוד, אנשים במוקדי השפעה חוששים מפניו או רואים בו בעל השפעה גדולה הרבה יותר מתפוצתו הזניחה, שם מפמפמים השכם והערב התקפות על מי שאינו כמוהם- על הציבור הדתי והחרדי, מנסים לשנות את הציבור דרך לחץ לגיטימי על מוקדי ההשפעה, ומעבר לוויכוח שלי על מהות הערכים אני חושב כי העיתון הינו לגיטימי וחשוב שישמע קולו, אך מתוך שיח מכבד.

ההמשך הוא באירגוני השמאל שצבעו את עצמם בצבעים אחרים, צבעי מלחמת התרבות, ארגוני הקרן החדשה לישראל רוצים ישראל חדשה, ישראל אחרת וניזונים מכספי חוץ מפרטיים וממדינות, ומהווים רשת המנסה להשפיע דרך התקשורת ובתי המשפט על החברה, על השיח בציבור ולמעשה מהווים כלים במלחמת התרבות הזו, ראש חץ בהתקפות מאורגנות על מי שאינו איתם, על מי שאינו כמותם.

כלי נוסף במאבק הוא ההתגייסות התקשורתית ותרבות השיימינג כאשר כולם צריכים לחשוב אותו דבר ואסור להתווכח או לחשוב אחרת. ביטול גמור של הדעת אל מול תקשורת לוחמנית ואלימות מילולית בפייסבוק ובאינטרנט. רק כדי לסבר את העין, אחד שחטא בלשונו מול העם היה מועמד לפרס ישראל ולא נוצרה שום סערה. לעומת זאת, רב שאמר משהו לא ראוי גורם לסערה ולמאבק ממשי מולו ומול המוסד שלו. מוסר כפול אמרנו כבר?

אז מה עלינו לעשות? ראשית להתכונן להשיב מלחמה שערה, בשעת המאבק מפשטים את המושגים, מבינים כי מורכבות שהיא דרך האמת הגדולה אינה עוזרת כאן ויש להתגושש בכוחות הקיצוניים מתוך עמידה על כל פסיק ועל כל דקדוק ללא שום וויתור כלל. גם אם יש מקום להקל בזמנים כתיקונם, היום אין מקום כזה.

שנית לשמור על אמירה מכובדת וברורה, ללא השפלת הצד השני אבל העמדת התזה חיובית שלנו מול האמירות הלא נכונות של אותם קיצונים הרוצים לשנות את רוח התורה, את המסורת ואת תרבותו של העם. ארגונים קטנים וקיצוניים צריכים להישאר בגודלם האמיתי וללא כוח השפעה מעל ליכולתם.

יש לכנס את כל הכוחות הטבעיים של היהדות לעמוד על נפשה של האומה כולה, מן הקצה אל הקצה, כולם ביחד כאיש אחד בלב אחד. אל יטעו המגדירים עצמם ליברלים שהם קרובים אל אותו אויב חברתי רוחני- הם לא אתכם ולא דוברים את שפתכם, הם גם לא מחפשים קשרים, הם מחפשים השפעה.

החשוב ביותר הוא לא להתבייש ולא לשתוק, לעמוד על שלנו בצורה מכובדת, מכבדת אבל ברורה. לדאוג לקו ברור והחלטי המבהיר שיש לנו קווים אדומים של צניעות, של משפחה, של תרבות יהודית עשירה, של יצירה יהודית עשירה. אסור לנו להנמיך קומה אפילו לא לרגע. עלינו לכתוב, לנאום ולומר את דברינו ללא מורא וללא משוא פנים.

כמו כן צריכים אנו לעסוק בבירור הגורמים הנראים לכאורה במחננו ולמעשה אינם שם. להוציא אל אור השמש את המנסים לפגוע בחוויה היהודית, להראות איך הם טווים את קורי ההשפעה שלהם, אור השמש והתודעה ומגלים לעם מי האנשים ומה מחשבותיהם ומה האידיאולוגיה שלהם. ברור לי דבר אחד- שהעם איתנו. כל הקשיים והמאבקים מכינים את המהפכה החברתית הרוחנית שתבוא ובה ציבורים חדשים ימצאו את ביטויים בחברה בכלל ובעולם היהודי בפרט.

=======

הרב חיים רטיג הוא ראש ישיבת ההסדר 'בינות' ברעננה ויו"ר איגוד המרכזים לזהות יהודית