אלו אומרים כולה שלנו ואלו אומרים כולה שלנו

ועכשיו, כשוך (בינתיים) סערת הצבא אפשר לומר כמה דברים באופן יותר נקי.

מדינת ישראל מורכבת מציבורים שונים ויותר חשוב מכך מתתי ציבורים שונים. כשם שילדותי להסתכל על כלל הציבור הציוני דתי כציבור אחד אלא אנו יודעים שהוא מחולק לקבוצות רבות בעלות הגדרות שונות, כך ילדותי להסתכל על הציבור החרדי כמקשה אחת, על הציבור החילוני כמקשה אחת, על הציבור הערבי כמקשה אחת, על ציבור העולים כמקשה אחת ועוד.

מיקרו קוסמוס לחברה העולמית

מדינת ישראל הנה מיקרו קוסמוס לחברה העולמית, מלאה בקבוצות שונות ובהשקפות שונות. כאשר אנו מדברים על חברה כזאת לא הגיוני ובלתי אפשרי שרק צד אחד יהיה צודק.

תקופה ארוכה מדי היתה נהוגה כאן אידיאולוגיה של ״שכחת השבטים״ כך אמר הרב קוק באורות התחיה: ״שכחת השבטים ליחוסם היא הכנה לאחדות האומה. על ידי הזכרון של חלוק השבטים היתה הגלות גורמת, שכל שבט יחולק ויפרד לגמרי מכללות האומה, וארס הנכריות היה חודר בחלקים המיוחדים והבדודים״

בכדי להיפך להיות אומה יש צורך בשכחת השבטים יש צורך ״בכור היתוך״ שיוצר דמות אחודתית.

יש דברים שאי אפשר להתך

אך ככל שעובר הזמן מתגלה שיש דברים שאי אפשר ולא צריך להתך, כור ההיתוך הוא טוב ויפה לתקופה אך סופו של דבר לכל אחד יש את המאפיינים המיוחדים שלו. יותר מכך, אם אכן רוצים לבנות חברה הוגנת וצודקת, יש צורך בנתינת המקום המיוחד לכל אחד ואחד:

״ומתוך האחדות הבלולה, המלאה ערבוב וחסרון סדור, יצא לאור תכן חיים מתוקן ומסודר, שיגלה ויראה בהופעת אור חיים של גאולה וישועה, וישראל ישוב על מכונו וכח שבטיו ישוב אליו באחדות הרמונית, ועוד תעבורנה הצאן על ידי מונה, ומזבח ד' ההרוס יבנה עוד הפעם על ידי שנים עשר אבנים״

הרב קוק בדבריו מדבר על החשיבות של שנים עשר שבטי ישראל ועל החשיבות המיוחדת שיש בכל שבט ושבט על אפיונו ואופניו השונים על מנת שיזרח אור הגאולה.

אמנם, הרב קוק מדבר על עם ישראל ועל בניית המקדש וגאולת העולם, אבל מדבריו ניתן לגזור עקרון חשוב, בכדי להתקדם מעבר לשלב ראשוני של בנין יש צורך לתת לכל קבוצה את מקומה ועל כל קבוצה לתת את מקומה לקבוצה האחרת.

החברה הישראלית היא חברה שמורכבת ממרכיבים רבים שעליהם לעבוד יחד כל אחד ממקומו שלו ללא רמיסת האחר.

מוקד מפגש משמעותי

צה״ל הוא מוקד מפגש משמעותי ביותר לחלקים השונים בחברה הישראלית. צה״ל עומד על איזון עדין ביותר שמסוגל להכיל חלקים נרחבים ביותר (אך לא את כל החלקים) של החברה בישראל.

בניגוד לטענות שונות שנשמעות, צה״ל הוא לא רק גוף לוחם, אלא הוא גוף ששומר גם על החוסן החברתי של המדינה כחלק מההבנה שחברה בטוחה היא חברה שיש בה חוסן חברתי ועל כן הוא לוקח על עצמו פרוייקטים רבים שאינם תפקידי לחימה- גיור, הוראת מורשת ישראל, תמיכה באוכלוסיות קשות יום ועוד.

אך חשוב להקפיד שערך, חשוב ככל שיהיה לא ישתלט על היכולת של הצבא- לפנות לכלל הקבוצות בחברה. להיות המקום בו החלקים השונים של החברה נפגשים.

האם המדיניות שקודמה על ידי גורמים מסוימים שמטרתה דחיקת האוכלוסיות הדתיות בצבא למעין מחלוקות סגורות משתלבת בכך? אני בספק. הפרשנות שניתנה על ידי יוהל״ם לפקודות הצבא, כזו שמקדמת אג׳נדה המטשטשת מגדריות כאידאל, בעיני הנה אג׳נדה לא ראויה. זו אג׳נדה שפוגעת בחיילות הדתיות ובחיילים כאחד וכשכזו היא פוגעת גם בצבא עצמו.

האם זה אומר שיש למנוע מבנות להתגייס לאן שהן רוצות? האם זה מחיר שראוי לצבא לשלם עבור ״הדתיים״? אם זו היתה אכן הבחירה לי אישית נראה שכן, על אף שאני מבין גם את הצד השני שיטען ההיפך.

לא היה צריך להגיע לשם

אבל לא נראה לי שצריך להגיע לשם. אפשר לדאוג שבכל מקום שיש בעיה הלכתית שיהיה פתרון בדמות מחזורי גיוס שנושאים אופי שונה ועוד. נראה שלשם הצבא אכן צועד בעקבות מפגשיו עם הרבנים והרבניות של הציונות הדתית ואני מקווה שהצהרות יהפכו למעשים.

מאידך, גם ארגונים אחרים שמטרתם להפוך את הצבא לצבא דתי יותר- לגוף שמדבר שיח דתי, על אף שנוח לי אישית עם השיח הזה, גם הם פועלים באותה הצורה, הם גורמים לכך שהצבא ידבר בשפה של סקטור ולא של אומה. אי אפשר לדבר על הצבא בצורה של אויב, להטיח עלבונות בחיילי צה״ל כי מה שהצבא עושה לא מסתדר עם התפיסה שלי. הצבא אינו גוף להפצת יהדות על אף שיש לו רבנות צבאית, על אף שהוא עוסק בפרוייקטים של יהודים, הצבא הוא צבא מדינת ישראל ולא צבא של ישיבה מסוימת.

בכדי ליצור טוב משותף שיאגד כמה שיותר חלקים מן החברה הישראלית אי אפשר להגיע למצב שחלק משתלט על השני. התפיסה הזו של כור היתוך שפעלה בראשית המדינה נתקלה במרד של אזרחי המדינה כנגדה ובצדק. הצבא אינו כור ההיתוך, אלא מוקד המפגש של חלקים רבים בחברה. הצבא, מעבר לתפקידו הלחימתי, מלמד את מרכיבי האוכלוסיה שמגיעים אליו, שהמדינה על מרכיביה השונים ועל עושר הדמויות שבה יכולה לעבוד טוב ביחד, לקדם טוב בעולם ולהיות אור לאומות האחרות איך משלבים באמת אוכלוסיות שונות ליחידה אחת שמנסה לעשות טוב- לא במחיר טשטוש אישי מחד ולא בצורה החותרת תחת המסר העקרוני של המדינה מאידך, המגוון האנושי של הצבא הוא קריטי לכך.

כאבי גדילה

שעוברים את שלב כור ההיתוך יש כאבי גדילה בהם כל אחד צריך להבין שאין כאן כולה שלי, שהמדינה היא לא בדיוק מה שהוא רצה ודמיין, אלא משהו אחר שיש בו חלק ממה שהוא רצה.

המדינה שלנו היא גוף שגדול מהפרטים ומהקבוצות שנמצאים בה, אך היא מורכבת על ידי קבוצות אלו. המדינה שלנו היא הבית של השקפות רבות ודעות שונות שעם חלקם אני מסכים המון- ועם חלקם אני כמעט ולא מסכים.

אך בסוף, זוהי המדינה ששם ישראל נקרא עליה, שבשמה מגולם הרעיון של האלוקים ששורה עם יעקב. על המדינה הזו להצליח וחובתנו לדאוג שתצליח ותהיה אור לכל אומות העולם. חס ושלום אם תהיה קבוצה שתנסה להשתלט ולדחוק את האחרת כי אז הפרויקט כולו יקרוס.

בכדי שנצמח למלוא הפוטנציאל שלנו עלינו לא לפרום את הטוב המשותף העדין שמתחיל להבנות, אלא לנסות לגדל ולרומם אותו יותר.

=======

הרב אביע"ד סנדרס – ר״מ במדרשת לינדנבאום או״ת סטון, תנועת נאמני תורה ועבודה