יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵנוּ וְשַׁלְוָה בְּיִשְׂרָאֵל

בְּסִימָן טוֹב בֵּן בָּא לָנוּ       בְּיָמָיו יָבֹא הַגּוֹאֵל:

שְׁמוֹ יֵצֵא בְּכָל עֵבֶר           אֲשֶׁר יִגְדַּל יְהִי גֶבֶר

וּלְיִרְאֵי אֵל יְהִי חָבֵר          יְהִי בְדוֹרוֹ כִשְׁמוּאֵל:

הַנִּמּוֹל בְּתוֹךְ עַמּוֹ יִחְיֶה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ

וְיִהְיֶה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְעִם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל:

(מתוך הפיוט "יהי שלום בחילנו" / סימן יהושע)

פיוט זה, נהוג היה לשיר בקהילות ישראל בתפוצות השונות, בעת לידת הבן והבאתו לברית מילה. יש לו כמה עשרות לחנים ומנגינות, אולם מילותיו נשתמרו כפי שנכתבו. בפיוט מביע המשורר את שמחת הכלל בעת לידת הבן, ותקווה לשלום ומזל טוב שמביאה איתה בשורת הלידה והברית. עוד מציין הפיוט את התקווה שהרך הנולד יהיה חבר ורע לאחיו, ויהיה לחלק מהכלל והקהילה.

"בואו לגני"

בגן של הבן שלי משתתפים כבר שנה שנייה בתכנית "בואו לגני"- במסגרתה לומדים הילדים בגן פיוטים מקסימים ממסורת יהדות המזרח שבהם שירי אהבה לבורא, לארץ הקודש ולעם ישראל. גם את הפיוט לעיל למדו הילדים בגן, ושרו אותו באחת המנגינות המושמעות בדיסק המצורף שקיבלו הגנים המשתתפים בתכנית.

בשנה שעברה, השתתפתי במופע סיום לכל ההורים והילדים שהשתתפו בתכנית, בו שרו הפייטנים והילדים יחדיו את הפיוטים שנלמדו במהלך השנה. אנחנו ההורים – התמוגגנו. מהמנגינות, המילים והביטויים-  בשפה גבוהה ועשירה ומהתרבות שקמה לתחייה. חווינו אחר הצהריים מרומם נפש, עבור ילדי הגנים וההורים.

כולנו הרווחנו כל כך הרבה מהמפגש הזה. היו באולם ילדים מכל מיני מקומות בארץ, מכל מיני סוגים וסגנונות של חיים ותודעה, אבל כולם התאחדו לרגע בפיוטים- שפרטו על נימי נפשנו. שמחתי ובירכתי על ההזדמנות שניתנה לבני ולחבריו לגן, להיות חלק מהחייאת תרבות הפיוט ארוכת השנים והמסורת. לשיר את נשמת האומה ברון, יחד עם ילדים ממזרח ומערב.

למה הרב אבינר לא רואה זאת בעין יפה?

אבל הרב אבינר לא רואה זאת בעין יפה. ומדוע? כי לטענתו, לא כל הוגי ומובילי התכנית גדלו בערוגה שלו. כי יש מבניהם שרוצים בהחייאת השפה והתרבות, ממניעים "לא טהורים" לדעתו. לשיטתו, אין אחדות אם אין אחידות, ורצוי בגוון שהוא פיתח ומוביל.

שוב ושוב מבקשים מנהיגים בציבור לצמצם ולדחוק החוצה ממערכת החינוך כל תוכן שאיננו מגיע ישירות מבית מדרשם. מבלי לבחון את התכנים, הערכים והתועלות לגופן. במקום להרחיב ולאפשר למידה ועיסוק במורשת היהודית, מבקשים אותם רבנים להדק את האחיזה בידע ובאוצרות התורה. מבקשים הם תורה שתצא רק מפיהם, לשיטתם ועל ידי מקורביהם. אך התוצאה תהיה, לצערנו, יותר בורות ופחות הזדהות ושייכות למי שאינו חלק מנחלתם הבלעדית.

צר לי על עצם השמעת הקול נגד קולות השירה של הילדים בגן. צר לי על כך שמבקשים למנוע מהילדים היכרות וקרבה למילים עתיקות יומין, שמפיחות רוח ישנה – חדשה של אהבת ישראל והתורה.

בגן שבו מתקיימת התכנית "בואו לגני" מנחילים באהבה ובנועם ערכים ותרבות יהודית עמוקה ועשירה, לכל ילדי ישראל, בכל מקום שהם.

אני קוראת לגננות היקרות- דרשו את התכנית "בואו לגני" לילדי הגן שלכן!  תרוויחו צלילים של שמחה שימלאו את הגן, מילים נהדרות שהילדים ילמדו ויפתחו את שפתם, כבוד והערכה לתרבות ומסורת יהודי המזרח, ומפגש נדיר (בימינו) של זהויות. לא תקבלו ארגז כלים יותר משמעותי מזה לגן.

בסיוע וברוח תכנית נפלאה זו, נצמיח את ילדינו לאהבת תורה וישראל ולקרבם ולאחדם זה לזה.

======

אורית לסר היא ראש תחום חינוך בתנועת 'נאמני תורה ועבודה'.