אמירה מפתיעה: הרשעת אזריה – "מקוממת"

"בכוונה לא הגבתי עד עתה על פסק הדין בעניין אזריה. עסקתי במשפט עצמו במהלכו. אבל הכרעת הדין נראית לי נקודה בתהליך שלא נשלם ואולי אף לא קרוב לסיומו. הכרעת הדין יכלה להיות נקודת הרגעה. בינתיים היא נראית כיוצרת את האפקט ההפוך, דווקא מפני שהיא כה ברורה וחדה", כך פתחה כלת פרס ישראל למשפט פרופסור רות גביזון, את הפוסט המפורט שפרסמה בעמוד הפייסבוק שלה.

לדבריה: "החייל, משפחתו, ובעיקר תומכיו קיבלו דחייה גורפת, שיטתית, ועקבית מאוד של כל מה שטענו לו וציפו לו. אולי יש מצבים שבהם הכרעת דין כזו מסיימת. נראה כי כאן היא רק מקוממת יותר. והשיחה המוזרה עם המח"ט מדגישה כי גם המערכת מבינה שהכרעת הדין כאן איננה סוף פסוק אם לא יקרו עוד דברים שבינתיים לא ברור אם יקרו. ואם הם צריכים לקרות. כגון שהחייל יתחייב לא לערער על ההרשעה, וילך לעסקת טיעון על העונש בלבד. וכבר היו גם דברים כאלה מעולם".

גביזון התייחסה גם להשלכתה של פרשת אזריה וכתבה כי "הפרשה הזו אכן מטלטלת. ויש עניין לחברה ולמדינה להביא אותה לסיום מהיר כדי להתמודד אתה בנחת. אבל לדעתי הסיום הזה לא נכון שיהיה בתמיכה גורפת ופשוטה במערכות – ובהתמקדות של המשפט בהרשעתו של החייל אלאור אזריה בהריגה קרת רוח ונקמנית של מחבל לא מסוכן".

"המחלוקת החמורה שהאירוע והמשפט יצרו אינו מאבק שחיוני שינצחו בו כוחות האור, אלא התמודדות מורכבת שתימשך בחברה הישראלית גם אחרי שעניין אזריה עצמו יגיע לסיום. ואת ההתמודדות הזאת לא טוב לנהל בהרגשה שהסוף הנכון של עניין אזריה הוא התמקדות בו עצמו. כי זה פשוט לא הסיפור. ולמורכבות הזאת צריך להיות ביטוי גם בהתייחסות הנמשכת שלנו לעניין אזרחיה".

גביזון שיבחה גם את התנהלותו של שר הבטחון, אביגדור ליברמן, מאז תחילת הפרשה וכתבה: "אני מברכת על גישתו של שר הביטחון ליברמן, שהיה בין הראשונים שהתייצבו בדרמטיות דווקא לימינו של החייל. אפשר לראות את הממלכתיות החדשה הזאת כעניין ציני שרק תורם לחוסר האמון באנשים ובמערכת. אבל אפשר גם להעריך את העמדה לגופה. והיא נכונה. חיוני לשמור על אמון החברה בצבא. טוב שהוארכה כהונתו של אייזנקוט. לא רק בגלל מחלתו אלא גם בגלל הצורך להבהיר כי הוא מקבל גיבוי מלא גם מאלה שבהמשך יבקשו התמודדות מקלה עם עניין אזריה".

בסוף דבריה כתבה גביזון כי "אם הצבא היה פועל לאורך כל הדרך לפי רוח הדברים שהוא אומר עכשיו: עומדים על הוראות החוק, אבל גם תומכים בחייל ככל שיידרש ובכל המובנים – נדמה לי שלפחות סביב המקרה הזה היינו במקום טוב יותר. עכשיו קשה יותר לתקן אבל צריך. ותיקון אינו יכול להיות רק בכך שפתאום כולם יבינו שהיה נכון להטיל את האירוע הזה רק על כתפיו הצרות של אזריה".