לוחמת שדה: אילת שר שלום מצאה את הדרך שלה להיות חקלאית

לכבוד ר"ח שבט, הכירו את החקלאית הסרוגה אילת שר-שלום מרמת הגולן, שבחרה לעזוב את העבודות השגרתיות ובחרה באילנות ובטבע כעיסוק המרכזי בחייה. ומה יש לה לומר לשר החקלאות?

החקלאית הסרוגה: "לא הרגשתי אף פעם חריגה"
  מצאה את הנישה שלה בחקלאות. אילת שר-שלום (אידית פרץ)

בשבת הקרובה יתחדש עלינו לטובה חודש שבט ולכבוד כך ערכנו ראיון פורח ומעורר השראה עם אילת שר-שלום (36) מרמת הגולן, לאחר שבחרה לעזוב את שלל העבודות השגרתיות שיש לעולם להציע לה ובחרה באילנות ובטבע כעיסוק המרכזי והיום יומי בחייה.

"החקלאות היתה תמיד חלק ממני והאהבה הגדולה שלי" מספרת אילת "גדלתי באלוני הבשן, שהוא מושב חקלאי שיתופי וכל הילדות שלי בקיץ ובחופשים וגם כשהייתי סטודנטית עבדתי במטעים". בגיל 20 לאחר שסיימה את השירות הלאומי, איילת בחרה כשאר חברותיה ללכת לאוניברסיטה, ההתלבטות היתה קשה כי הלב רצה חקלאות, אבל המוח חשב קדימה ואמר לה לחפש מקצוע שיוכל לפרנס בכבוד ובבטחה לאורך החיים.

יישראל היפה במלוא הדרה-המטעים בראש פינה (צילום: אילת שר שלום)

לאחר התלבטות קשה אילת הלכה ללמוד בכלל תואר ראשון בריפוי בעיסוק, לאחר מכן מצאה עבודה והלכה לעבוד בתור מרפאה-בעיסוק בבית חולים שיקומי. "נורא לא אהבתי את העבודה", משחזרת אילת, "לא כי העבודה הייתה לא טובה. זה מקצוע מדהים והמקום שעבדתי היה אחלה מקום. אבל לי היה ממש רע,  להיכנס כל בוקר לבית חולים ממש הרגשתי שאני נחנקת שם בפנים".

ממרפאה בעיסוק ל'פועלת השחורה' בשדה 

לאחר תקופה של כחצי שנה כמרפה בעיסוק, איילת ביקשה לקחת פסק זמן כדי לחשב מסלול מחדש ומצאה את עצמה חוזרת אל חיי המטעים ובית ילדותה. "היה לי ברור שלקחת פסק זמן זה לחזור ישר למטעים ולמושב". אך אפילו אילת מופתעת מחדש ממה שלבסוף זימן לה הגורל, "זה היה אמור להיות פסק זמן קצר ופשוט נשארתי ארבע וחצי שנים לעבוד במטע, היה נורא כיף".

"במטע הייתי סוג של 'פועלת שחורה'" אומרת אילת בהומור. במטע היא עושה את אותה העבודה שעושים הגברים – החל מקטיף ועד לנהיגה בטרקטור וכל הדברים הדרושים ביום יום. "להיות בחוץ בשטח עם העצים זה הרבה יותר כיף לי מכול מקום אחר סגור. גם כשחורף וקר ואני בן אדם ששונא קור, אני רוצה להיות בחוץ עם העצים ומעבר לזה אני אוהבת עבודה פיזית, קשה להסביר את זה".

עדין בשנת 2017 אנשים מופתעים מנשים חקלאיות ונוהגות על טרקטור?

"את אומרת עדין לדעתי זה הפוך, אולי פעם היה יותר נשים בחקלאות ולכן ככל שהשנים מתקדמות פחות נשים וגם גברים בוחרים במקצוע החקלאות".

ואת לא מרגישה חריגה בכל העיסוק הזה?

"לא הרגשתי אף פעם חריגה, אני מכירה עוד נשים שעבדו איתי בעבר במטע. אבל כן אנחנו מיעוט, כי לבסוף מדובר בעבודה שבמהותה היא גברית ופיזית שלא לכל אחת יכולה להתאים".

פריחת הדובדבן (צילום: אילת שר שלום)

אחרי שאילת נהנתה במטע במשך כמה שנים טובות, הגיע השלב שבו היא החליטה שהיא צריכה לחזור ולחשוב על העתיד. מבלי שתצטרך לוותר על החלום והלכה לעשות תואר ראשון בחקלאות. "הלכתי ללמוד בלי שאדע באופן ברור מה אעשה עם זה". משחזרת אילת."החלטתי שאני הולכת ללמוד חקלאות, כי הבנתי שלא משנה מה אעשה בחיים גם אם זה לא הדבר הכי טוב בעולם, זה צריך להיות משהו שקשור לחקלאות".

מצאה את הדרך להיות חקלאית בנישה שלה

"כנראה שבסוף מישהו מלמעלה עזר לי וגרם לי להגיע למקום שהיה לי כל כך קשה, שאקום ואעזוב ואחזור לחקלאות".

כשאילת סיימה את לימודי החקלאות, היא שבה לעבוד במטעים ובזכות זה גילתה את התפקיד שמצליח לשלב בין עבודת השדה לידע האקדמי שלה בנושא. כיום היא טכנאית מחקר בשטח, החוקרת עצי פרי נשירים (- דובדבן משמש וכו'). במסגרת עבודתה במו"פ (מחקר ופיתוח) צפון בחקלאות, המעניקים מענה לחקלאים, לפתור בעיות הקשורות לנושא החקלאות (מים, דישון, גידול וכו') ולפתח טכניקות ושיטות חדשות לייעול.

מחקר נמשך קרוב לשלוש שנים בד"כ, כי מדובר בעצים שיש להם שלוש עונות והיא מתלווה לשלל מחקרים שנעשים בתחום. "אני מצאתי את את הנישה שלי בעולם החקלאות". מספרת אילת, שעובדת כיום בשטח עם חקלאים שמוכנים שהניסויים יבוצעו על השדה שלהם. "זה נורא כיף כי זה נותן לי את ההזדמנות להכיר המון מטעים, המון חקלאים ועוד גידולים שלא הכרתי. זה משלב את הניסיון שלי בעבודה חקלאית עם הידע שלמדתי בפקולטה.

המטעים זה המקום שלה (צילום: אילת שר-שלום)

'"זה שאני עובדת בחקלאות זו גאווה בשבילם"

התגובות מהסביבה של איילת לאהבתה לאדמה ולטרקטור מפרגנות במיוחד מהוריה, שהם אומנם לא חקלאים. אביה הרב של אלוני הבשן ואמה מתעסקת בתחום ההוראה. אבל עצם העובדה שהם הגיעו למושב חקלאי, מראה על האמונה שלהם בכך ונתנה לאילת את הבסיס לכל האהבה.

"זה שאני עובדת בחקלאות זו גאווה בשבילם 'זה משהו בחינוך שלהם שהצליח'" מספרת אילת בחיוך ומוסיפה כי "האהבה שלי לחקלאות נובעת ממרכיב אידאולוגי, מבחינתי חקלאות בארץ ישראל זה אחד מהדברים הכי חשובים. ומשום מה נורא התרחקנו מזה וזה נורא חבל וזו טעות בעיניי שצריך לתקן אותה איך שהוא".

ט"ו בשבט, אילנות ומה שביניהם 

בשבועות הקרובים בכל הארץ יתפזרו להן נטיעות וכולם ירגישו חקלאים לרגע אחד קטן, אך לאילת הרגעים האלו כמעט בשגרת יומה מלבד פרט אחד קטן ומרגש "לפעמים מגיע ט"ו בשבט ובגלל שאני לא בבית ספר או מסגרת אז אני בקושי שמה לב, עד שאני מסתכלת סביב ואני רואה כל את הילדים יוצאים לנטיעות.

בנטיעות יש את אחד הדברים המרגשים בעיניי בחקלאות, ממש התחלת חיים חדשה עם -עץ חדש באדמה. אצלנו במטעים נוטעים עץ חדש רק כל 20 שנה לפחות. היו שטחים שבתור נערה בתיכון היה אפשר לנסוע עליהם ובהמשך החיים יצא לי לבוא לשם ולחזות בפריחה ואפילו לקטוף מהם זה אחד הדברים שהכי מרגשים אותי".

במטעים נוטעים עץ חדש אחת ל20 שנה (צילום: אילת שר שלום)

הלכנו לאיבוד עם כל הנושא של חקלאות במדינה

עם כל הכבוד לפעילות הנטיעות הרחבה של משרד החקלאות לכבוד ט"ו בשבט, אילת חושפת שהמצב בחקלאות ממש לא טוב ואולי ט"ו בשבט זו ההזדמנות הכי טובה לשפר אותו "לא ממש ברור לנו מה קורה עם משרד החקלאות במדינת ישראל, הלכנו לאיבוד לדעתי בכל מה שקשור לחקלאות.

משרד החקלאות כיום מתעסק יותר באזרח הפשוט, שאני חושבת שזה בכלל התפקיד של משרד הכלכלה ולא של משרד החקלאות לדאוג להורדת מחירים וכו'. זה שמשרד החקלאות מאפשר לייבא פירות וירקות מבחוץ כדי להוזיל מחירים, על ידי ייבוא מחו"ל לא תמיד מצליח להוריד בצורה משמעותית את המחיר והיחידים שבאמת נפגעים מזה בצורה קשה הם החקלאים הישראלים".

החקלאות הישראלית הולכת לאיבוד(צילום: אילת שר שלום)

אמנם נראה שחקלאים ישראלים שמצליחים למכור את התוצרת שלהם מרווחים הון אך גם מאחורי זה איילת מספרת שהכסף מגיע לידיים אחרות "חקלאי כיום מצטייר כ'מישהו שגונב את הכסף מהאזרחים' שהמציאות היא שהחקלאים בקושי מתפרנסים, ומקבלים מחיר מאוד נמוך על התוצרת שלהם, והם די כבולים על ידי כל מיני מתווכים בין החקלאי לצרכן שבעצם נותנים לחקלאי מעט כסף לחקלאי, גובים המון כסף קדימה מהצרכן, פערי תיווך מוגזמים,ממש ברמה של מס, שוק שחור ועבריינות. אם צריך לטפל במשהו במשרד החקלאות זה היה צריך להיות הדבר הראשון בסדר העדיפויות".

בגדול מי שמרוויח מכל סיפור החקלאות בישראל, הם רק רשתות השיווק הגדולות וכל מיני גופים שבאמצע. "אנשים לא מבינים את החשיבות של חקלאות, חוץ מהעניין האידאולוגי הגדול שיש בכך ובו אני מאמינה. כל מדינה מתוקנת צריכה שתהיה לה חלק יצרני גדול שזה כולל גם מפעלים וגם חלק חקלאי שיעזרו לקיום שלה. רוב המדינות מבינות את זה". מסבירה איילת ומבקשת מהמדינה שוויון גם בתחום החקלאות. "מדינת ישראל נחשבת למובילה בחקלאות וכמו שאנחנו משקיעים באקדמיה, ביזמות ובדברים שאנחנו טובים בהם צריך גם להשקיע בחקלאות".

פריחת הדובדבן (צילום: אילת שר שלום)

את חושבת שהחקלאות בישראל הולכת ונעלמת? 

"משרד החקלאות הוא לא תמיד לטובת החקלאים הישראלים וזה נורא עצוב וחבל וזה גם בעייתי ופוגע בחקלאות מאוד. אני מצאתי את את הנישה שלי בעולם החקלאות. אבל לא רואים היום מספיק אנשים שנכנסים לעבוד בתחום החקלאות, וגם מי שכרגע נשאר בתחום ומחזיק בשניים, הילדים שלהם כבר לא יבחרו להיות חקלאים ואין לזה עתיד, כי אנשים רוצים להתפרנס בכבוד".

"הייתי רוצה כמובן שחקלאות תהיה המקצוע שלי לחיים, אבל ידעתי שהאופציות מבחינת פרנסה לא פשוטות. ולכן גם הייתי במטע כמה שנים, בלי להחליט מה אני עושה".אם הייתי יכולה להיות כל חיי פועלת שחורה במטע ולהתפרנס בכבוד, הייתי עושה את זה- זה החלום. עכשיו אני לא חייה את החלום, אני חייה את הכמעט חלום". מסכמת איילת ומקווה שחודש שבט הזה יהיה הזמנות לפריחה עבור כל השנה לחקלאות הישראלית.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
4 תגובות - 4 דיונים מיין לפי
1
כתבה יפה ואכותית
עמיחי | 27-01-2017 6:45
2
איילת... זה הבחור שהתכתב עימך ב SMS.. רק אומר שחבל..
משה | 27-01-2017 9:06
3
כל הכבוד. בהצלחה בהכל
יאיר אלדר | 29-01-2017 1:01
4
יש עוד בנות שעוסקות בחקלאות
נגה | 29-01-2017 17:28
איזה יופי של כתבה ותמונות! בפעם הבאה אפשר על חקלאית נוספת....