שלל התפתחויות חברתיות ופוליטיות התרחשו בצל ההתנתקות ובעיקר אחריה. מצד אחד הציונות הדתית החלה לדבר במושגים של "אנחנו" ו"הם" וגרמה לרבים לפעול בקיצוניות ובהסתגרות מפני החברה הכללית ומצד שני הביעו רבים רצון להיטמע ב"מיינסטרים" החברתי.

בשנים האחרונות נשמעים קולות המביעים תחושה של משבר בציונות הדתית לו היבטים שונים.

ראשית, ירידה בכוחה האלקטוראלי בכנסת של המפד"ל (הבית היהודי). עד לבחירות לכנסת ה-9 בשנת 1977 זכתה המפד"ל בקביעות ב-10-12 מנדטים כנציגה הפוליטית של המחנה הדתי לאומי כולו.

הדעיכה שהחלה בשנת 1981 ונמצאת בשיאה כיום עם 3 מנדטים בלבד.

שנית, הציבור הדתי לאומי תמיד היה הטרוגני בדעותיו ובסגנונו בשונה למשל מגרעין מצביעיה העיקרים של ש"ס או יהדות התורה והמגזרים השונים משכו לקצוות שונים וכיום,  המצב אף הוחמר.

דבר נוסף, פיצול הדעות ההלכתיות וכתוצאה מכך ריבוי התתי -מגזרים בעקבות הסתלקותם של הרבנים אליהו ושפירא כמורי דרך והלכה מובילים בציבור.

ללא ספק, ההתאוששות ממשבר ההתנתקות ומרצח רבין שקדם לה עוברת למצב "הכן" לבחירות הבאות אך הכוחות האיכותיים הללו פועלים בכיוון אחר: מעולם רשימת המתפקדים לליכוד לא הייתה משופעת בכל כך הרבה "סרוגים"!!!

הציבור הציוני דתי החל לנטוש את המפלגות הסקטוריאליות ופועל מתוך אסטרטגיה של להשפיע מתוך מפלגת שלטון שלא ברור אם תישאר כזו לאחר בחירות 2013.

ההתפקדות לליכוד עוברת כאש בשדה הקוצים של אזור השומרון ובפריפריה. נאמני א"י וותיקים וצעירים גם יחד עוברים עם טפסים כשלוגו "הליכוד" מתנוסס וטוענים כי את ההשפעה הגדולה ואת המהלכים יש לבצע דווקא בתוך המפלגה גדולה והטרוגנית לכאורה וכתוצאה מכך להשפיע על הציונות הדתית כולה ועל ההחלטות המדיניות של ראש הממשלה ובכך למנוע אולי גירוש נוסף מתיישבים מבתיהם.

מהיכן זה מגיע?

נראה כי בעיקר אכזבה, תסכול ומרמור מהמצב הקיים וחיפוש פיתרון בכל מחיר.

לעומת זאת, נראה כי האמונה ביכולות, בייחודיות ובכישרון שמתחילה לחלחל עמוק בראשי הצעירים ובמובילי דעת הקהל (ראה כתבות, טורים ומאמרים) לצד הפחד מפני עצמאות מלאה וריצה במפלגה ייחודית וייעודית.

התבוננות בשיעורים הפוליטיים שעושים מידי יום אלי ישי ויעקב ליצמן לנתניהו גורמים לנו להסמיק מבושה לנוכח הדלות של ההישגים שלנו (לא רק מטפורית) אך, אף אחד לא מדמיין את אנשי ש"ס ויהדות התורה מחתימים תומכים לליכוד.

ברור שנקודת זמן זו יכולה להיות נק' המפנה ביחסי המנהיגים והציבור.

במידה והציבור ינתב את כוחותיו וקולותיו לליכוד הלגיטימציה רבת השנים של "המפד"ל- הבית היהודי" כאוטוריטה סרוגה תיעלם ולא ברור אם תעבור את אחוז החסימה.

"האיחוד הלאומי" שכנראה ישמור על כוחו ייחלש מפני ליכוד בו חברים יותר חברים מהציונות הדתית.

"תור הזהב" (סיבוב 2) של הציונות הדתית עשוי לחזור אך חשוב שנבין כי לא די בהטמעות במפלגת השלטון או באחותה מ"קדימה" לכן, חייבים להתקיים מס' תנאים:

1. איחוד המפלגות "הבית היהודי- המפד"ל" ו"האיחוד הלאומי" לסיעה אחת כשבראשה יהיה מועמד המקובל על כולם.

2. הקמת פורום רבנים המשלב את כל הדעות והתתי- זרמים.

3. שילוב צעירים, ספרדים ונשים, מתיישבי ערים גדולות ופריפריה במפלגת האם הן כפעילים והן במקומות ריאליים לכנסת הבאה.

4. יש להפסיק בתופעת ההתרפסות וההשתלבות אלא, ליצור בידול ומיתוג.

אנחנו שלחמנו בסיירות (או ברבנות הצבאית תלוי מה היה הפרופיל…), לומדים לימודים אקדמאיים, עובדים ומתפרנסים תוך גידול הילדים, שהחינוך שלנו נחשב לטוב ביותר ומשלבים לימודי תורה ואמונה בבורא עולם ועושים זאת ללא אנטגוניזם של הציבור צריכים למנף את היכולות והכישרון שלנו למקומות אחרים ולא לשחק במגרש של אחרים.

אני לא משלה את עצמי, ניסיונות כאילו היו בעבר והשיגו בעיקר התמרמרויות ופיצולים נוספים אך, הפעם יותר מתמיד נראה כי הציונות הדתית מוכנה: הציבור מבין את עומק המשבר ומחפש פתרונות על השאלה מה דרך? ומי יוביל? יש לענות תוך כדי תנועה ולהשאיר את הספקולציות לאחרי הבחירות.

זה גם המקום לקרוא לשבעת חברי הכנסת להוביל מהלך זה כבר עכשיו.

==

דניאל בר הוא דובר הפורום הדתי לאומי ברחובות.