גם זה קורה במדינת ישראל. סמוך לכניסה למושב גמזו, אזור מגוריו של תחקירן מעריב, קלמן ליבסקינד, הופיעה חבורת צעירים ערבים שבחרו לרגום באבנים את המכוניות שנכנסו ליישוב.

שתי מכוניות כאלו היו המכוניות של משפחת ליבסקינד. "בכביש הגישה למושב נשמע הבום הראשון", מספר ליבסקינד בטורו, "אילנה רעייתי, שנהגה אחריי עם חלק מהילדים, ספגה אבן בפגיעה ישירה בשמשה הקדמית. בין מקום הפגיעה בזכוכית שבנס לא נשברה, ובין ראשו של הילד שלי, הפרידו אולי 40 סנטימטר. כשהאישה והילדים סיפרו בבהלה מה אירע להם, התקשיתי להאמין. אבנים? אצלנו? פגיעה מאסטרואיד נשמעה לי סבירה יותר מיידוי אבנים 300 מטר מהבית".

אחרי שמספר תושבים ביישוב סיפרו שמכוניותיהם חטפו אבנים, יצאו חלקם לברר מי אלו פורעי החוק שרוגמים להנאתם את המכוניות. "מחזה שנגלה לעינינו היה מדהים. במרחק כמה מאות מטרים מהכביש, באמצע השטח, תחת עץ גדול, סביב למדורה, ישבו במעגל כ20- צעירים ערבים מלוד בגיל של סוף תיכון, עם כמה מורים או מדריכים עטורי זקנים, לבושים בגלביות ובכיפות, כמיטב האופנה האיסלאמית. 'אם אנחנו רוצים גם נשרוף את כל גמזו', איים אחד המזוקנים, מלא ביטחון עצמי, על ראשוני המושבניקים שהגיעו", מספר ליבסקינד.

ליבסקינד התלונן על טיפול המשטרה. "שני השוטרים שהגיעו התנהגו כאילו נקראו לטפל ברכב שחונה בכחול-לבן. כשאחד מבני המושב סיפר שאחד ממנהיגי הקבוצה מלוד איים עליו, הם סירבו לרשום את התלונה או לפחות לקחת פרטים. כשביקשנו שיתעדו את הכתובות בערבית שריססו על העצים, ביקשו שלא נגיד להם מה לעשות. בסיום האירוע עצרו את הצעיר שזיהינו. אף אחד אחר מהקבוצה שלו, כולל המבוגרים שבהם, לא תושאל שם".

אבל זה לא הסוף. מתברר, שהפורעים הערבים התלוננו נגד קלמן ליבסקינד במשטרה. "קיבלתי טלפון ממשטרת לוד. החוקר ביקש שאגיע להשלמת חקירה, לבקשת הפרקליטות, כשהוא נותן לי להבין שמדובר בכמה פרטים שחסרים בתלונה שלי, בדרך להגשת כתב אישום נגד מיידה האבנים. רבע שעה אחר כך, כשישבתי מולו, הפיל עליי את הפצצה. 'אני מודיע לך כי הנך חשוד בעברה של איומים בנשק, אין אתה חייב לומר דבר, כל מה שתאמר ישמש ראיה נגדך.' חשבתי שלא שמעתי טוב. 'אני? איומים? בנשק? מאיפה נולד הקשקוש הזה?' כשהסביר לי שהערבים שהיו בקבוצה שזרקה את האבנים, טוענים שאיימתי עליהם, נזכרתי שמיד אחרי האירוע צפה באוזניי חבר שוטר שזה בדיוק מה שיקרה. 'בכל פעם שתופסים אותם על משהו, הם מיד מגישים תלונה נגדית' הזהיר, 'אתה עוד תמצא את עצמך בחקירה.' אז צחקתי. עכשיו כבר לא".

בעקבות הפרשיה כותב ליבסקינד כי הוא אינו סמוך יותר על משטרת ישראל.
"יצאתי מתחנת המשטרה מושפל ועמוס לקחים כואבים על משטרה עלובה ועייפה, שמעודדת את אזרחיה לא לפנות אליה ולא לבקש את עזרתה. משטרה
חפיפניקית, עם שוטרים שרוצים לסיים משמרת ולחזור הביתה בשלום. אם חבורת
עבריינים לאומנית שרוגמת במשך שעה כלי רכב של אזרחים יהודים תמימים,
ומסכנת את חייהם, מצליחה להתל בה כך, אז אני פונה בקריאה לאזרחים: תנסו
להסתדר לבד. אל תפנו למשטרה, היא לא תעזור. היא תפריע, היא תבזבז את
זמנכם, היא תטרטר אתכם, ובסוף גם תהפוך אתכם לעבריינים".