"כשבנאדם חוטא, אם לא גס ליבו, הוא מרגיש את טומאת החטא שפושטת בו. הרבה פעמים בחיים הרגשתי את החטא 'סוגר עליי'. מטנף אותי. הפעם אין לי תחושה כזו. יש לי תחושת אי נעימות כלפי הנוער שסובייקטיבית חושב שבגדנו וכולי".

כך נפתח מכתבו של אביחי בוארון. אחרי כל ההסכמים שעברנו, במגרון, בגבעת האולפנא, בגבעת אסף, רמת גלעד והרשימה עוד ארוכה, לא פלא שבמטה עמונה לא מודעים לפשע שעשו. אחרי שהשיח הפך ל"איזה הסכם יהיה טוב יותר?" אפשר להבין שבוארון לא רואה בעיה בהסכם הכניעה עליו חתם.

ההבדל הגדול, לדברי בוארון, הוא שעסקני יש"ע נמנעו מלכתחילה בלהסכים לאיזשהו מאבק ואילו תושבי עמונה האמינו במאבק כאופציה של דרך פעולה. יכול להיות שאנשי עמונה באמת ובתמים האמינו במאבק, גם אם כמוצא האחרון. אבל המציאות מראה שזה לא נעשה לשם מאבק בשטח על ארץ ישראל, אלא לשם השגת הסכם משופר יותר.

בוארון כותב כי: "…כשאמרו לי: את כל הבאלגן אתה עושה בשביל להרוויח יותר, גיחכתי לעצמי. 'ממש לא' – עניתי. 'אנחנו באמת הולכים למאבק'. ובאותה נשימה אמרתי: אם באמת נצליח להגיע למצב של 'עמונה בעמונה' נשקול את זה בכובד ראש".

אם כך היו פני הדברים, הרי שבוארון ותושבי עמונה היו צריכים לחתום על ההסכם הראשון: בהסכם הראשון אושרה שהיית 12 משפחות "בעמונה", ועוד הצבת כ40 מבנים בשטח הסובב את ה12 המבנים שיוקמו. לכאורה, הישג משפטי ראשון מסוגו, השארת עמונה על אותו הר, "בעמונה". אילו קיבלו תושבי עמונה הסכם זה היו מכניסים הם את העניין העקרוני של שימוש פעולת "נכסי הנפקדים" ויוצרים תקדים ראשון מסוגו ביהודה ושומרון

אלא שמסתבר כי מה שהוביל את מטה עמונה לקרוא למאבק אכן היה בשביל להרוויח הסכם טוב יותר, משופר יותר. יכול להיות שאת תושבי עמונה עניין המאבק הציבורי, השמירה על ארץ ישראל או מניעת הפינויים הבאים, אבל לפני הכל, מסתבר, חתרו בעמונה להגיע להסדר שיכלול מגורים חלופיים ופיצויים למשפחות המפונות.

הלא מה ההבדלים בין הסכם הכניעה הראשון לשני? התשובה פשוטה: בהסכם השני אושרה שהיית 24 משפחות במקום 12 בשלב הראשון וחבילת פיצויים לתושבי עמונה. אין כאן "שמירת שלמות הקהילה", אין כאן "הישג תקדים משפטי" נוסף מעבר לאישור נכסי הנפקדים מההסכם הראשון. מה שכן יש – בתים זמניים חלופיים, פיצויים לכל משפחה, התחייבות משרד הביטחון לבנות גם מבני ציבור והזרמת כספים נוספים למועצה.

אז מה היה לנו כאן? ישוב שטען כי הוא 'לא שולל מאבק' אך חתר להסכם בכל הכוח, אלפי בני נוער ומשפחות שחשבו שהנה הנה קם לו ישוב, קמה לה הנהגה, שתאמר די להסכמים על ארץ ישראל אך התבדו, הסכם ראשון שהציע תקדים משפטי ואישור 'נכסי נפקדים' שנדחה, הסכם שני שכלל את התקדים המשפטי והוסיף פיצויים אישיים, תקציבים והקמת מבני ציבור על חשבון משרד הביטחון שהתקבל, והפסד ענק של נאמני ארץ ישראל שכעת יכול לטעון נגדם כל אחד והרשתות החברתיות מלאות בטענות כאלו: אפילו 'הקיצוניים שבהם' מבינים שניתן להתפשר, קיבלו כמה מיליונים ובית חלופי והסכימו לוותר על ארץ ישראל.

ועוד דבר אחד לתושבי עמונה: אנא אל תציגו את כישלונכם כהישג, אנא אל תהפכו פשע למצווה, לא עמדתם בלחצים ותגידו לא עמדנו בלחצים. אל תצטרפו לנאומי הפוליטיקאים על ההצלחה המסחררת להתיישבות, כולנו יודעים שאתם לא מאמינים לזה.

=======

הכותב הוא פעיל תנועת 'עוצמה יהודית'