לאחרונה נשמעים קולות שדורשים מהבית היהודי לערוך חשבון נפש איך הם אפשרו למי שמבצע עברות מין להיות ח"כ במפלגתם. נכון שהדרישה הזאת נועדה לגזור קופונים פוליטיים על גב הבית היהודי, אבל עצם העובדה שהקולות האלה נשמעים מלמדת על תופעה. את אותה תופעה אנו מוצאים גם בקולות שמבקשים לברר למה חקירת הפרשה הופקדה בידי הרב שמואל אליהו, האיש שמינה את עזרא שינברג לתפקידו.

ובמקביל, נשמעים גם הקולות הקבועים הדורשים לשלוח כל מיני אנשים לטיפול.

רעים וטובים

הצד השווה של כל הקולות האלה, הוא שלכל מי שמשמיע אותם נוח לחלק את העולם לאנשים שנולדו טובים ואנשים שנולדו רעים. יש כאן מין הנחה כזאת שאדם נורמלי לעולם לא יעבור עבירה מינית. עבירות כאלה הן נחלתם הבלעדית של אלה שנולדו ככה. ההם, הרעים, אלה שנולדו עם צלקת גדולה על הפרצוף ורטיה על העין. וגם אם אנחנו בקטנותנו לא יכולים לראות את הצלקת המכוערת הזאת, מהרב הגדול וראש המפלגה אנו מצפים שכן יצליחו לראות אותה.

אז צר לי לומר לכם: אולי נוח לחלק ככה את העולם, אבל המציאות היא יותר מסובכת. עבריין מין לא נולד כזה. הוא אדם רגיל, כמו כל אחד מאתנו. שום טיפול לא ישנה אותו כי הוא אדם רגיל שבחר להיות רע. שום רב, גדול ככל שיהיה, לעולם לא יהיה בוחן כליות ולב. שום ראש מפלגה אינו בוחן כליות ולב ואינו יודע לחזות כיצד ינהג אדם בעתיד.

אנשים כמונו

אולי נוח לנו לחשוב שאי שם למעלה יש מישהו שאפשר לסמוך עליו שיזהה מראש את עברייני המין, אבל צר לי לאכזב אתכם, אין איש כזה. אי אפשר לדרוש מבשר ודם לזהות את העבריין מראש. פשוט משום שעברייני מין הם לא אנשים עם רטיה על העין וצלקת מכוערת על הפרצוף, שחכמים יכולים לראות אותה. הם אנשים כמוני וכמוך.

משום כך, תמימות היא גם לחשוב שטיפול כלשהו ישנה אותם. לא מדובר באדם שצריך טיפול (מלבד טיפול ע"י רשויות החוק), מדובר על אדם כמוני וכמוך, שבחר להיות עבריין מין. זוהי בחירה שלו. הוא לא נולד כך.

מה זה אומר? זה אומר שלתפקידים חשובים צריך לבחור אנשים שבעינינו, עיני בשר ודם, הם נראים מתאימים. לדעת שאנחנו עלולים להתאכזב כי אין לנו דרך לדעת מראש מי יבחר בעתיד להיות עבריין, ולנקוט באמצעים חמורים כדי להרתיע עבריינים פוטנציאליים.

כולנו עברייני מין פוטנציאליים

וכן, זה אומר גם שכולנו עברייני מין פוטנציאליים. ולכן כולנו צריכים לנהוג בזהירות כפולה ומכופלת. לא ללכת על הקצה, אלא להוסיף עוד אמצעי בטיחות ועוד אמצעי בטיחות. להתרחק ככל האפשר מכל מה שקרוב או מוביל לכשלון או למשיכה אל החטא. מי שהולך על פי התהום – בסוף נופל. צריך לנקוט באמצעי זהירות מרובים. לא לערב גברים ונשים. וכן, גם קוד לבוש הוא דבר ראוי ונכון.