לפני מספר שנים שוחחתי במהלך ראיון רדיו עם רב חשוב בציונות הדתית. שאלתי אז את הרב: "מה יותר חשוב, שלמות עם ישראל או שלמות ארץ ישראל?" נדמה היה לי שהרב קצת נבהל משאלתי בעלת הפוטנציאל הנפיץ, ולבסוף הוא מלמל משהו על כך ששני הדברים חשובים.

אלא שאני התעקשתי בטענה, כי נראה שיש מתח בין שני הערכים הללו. הערתי שלפעמים נדמה שחלקים גדולים מעם ישראל עדיין אינם מחוברים כראוי לרעיון של ארץ ישראל השלמה, ומאבק חסר עכבות על תפיסת האדמה עלול לפגוע בחיבור עם יתר חלקי העם. אבל הרב לא יכול היה להכריע – לפחות לא בשידור חי וחזר ביתר תוקף על תשובתו הקודמת: הכול – חשוב באותה מידה.

גם ארץ ישראל וגם עם ישראל.

לימים הפנה אותי הרב אלי קפלן לתשובה מפורשת במקורותינו לשאלה חריפה עוד יותר: "מה חשוב יותר, עם ישראל או התורה?" לכאורה ברור לכל יהודי ירא שמיים שהתורה מתנתו הייחודית של הקב"ה לעם ישראל היא הדבר העליון והיקר ביותר הקיים בעולם, ודווקא לכן כה הופתעתי מתשובתו של אליהו הנביא: "בני, דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה, שנאמר 'ה' קנני ראשית דרכו', אבל אני אומר ישראל קדמו, שנאמר 'קודש ישראל לה' ראשית תבואתה".

FB_IMG_1481446580573
יאיר אנסבכר

על פי המקורות הללו, החיבור בין בני ישראל הוא הדבר החשוב ביותר, והוא עולה אפילו על מעלת התורה וממילא גם על מעלת ארץ ישראל.

ישנם כאלה המבקשים למנוע מן הציבור הדתי להתקדם ולהתחבר לשאר חלקי העם ולזכות בדין בתפקידו החשוב כמוביל דרך כלל ישראלי, הללו עושים שימוש בתדמית התקשורתית של הציבור הדתי הלאומי כמי שנאבק ונלחם כל העת רק על הארץ. בדורנו אין ברירה אלא להסיט את הדגש מן המאבק היחידאי על גאולת האדמה והארץ אל מאבק מקביל וחשוב עוד יותר, המאבק על גאולת העם אהבתו וחינוכו .

ירושת הארץ? רק ביחד!

בתורה מתואר "חטא המעפילים", שבו ביקשה קבוצה מישראל לכבוש את הארץ למרות האיסור של הקב"ה. המהלך הסתיים בכישלון חרוץ, על פי חלק מהמפרשים זה קרה משום שלא טרחו ליצור הסכמה ישראלית רחבה לצעד הלאומי שלהם.

לצערי במהלך ימי ההתנתקות הנוראיים ראיתי במו עיני שהציבור "הכתום" אינו מצליח לעורר את הציבור הישראלי הרחב להשתתף עמו במאבק, ואינו מצליח ליצור חזית לאומית רחבה. חשוב לי להבהיר שהוויתור שעליו אני מדבר אינו כולל חלילה וויתור על רעיון שלמות הארץ אלא להפך.

בכל מלחמה יש לבנות אסטרטגיה רחבה שממנה נגזרים יעדים טקטים, על המצביא לעיתים לבצע מה שנדמה כנסיגה טקטית על מנת להשיג הכרעה אסטרטגית או בעברית פשוטה: צריך להיות חכם ולא רק צודק!

עלינו להבין שכדי לזכות לרשת את הארץ באמת אנו זקוקים להסכמה כלל ישראלית רחבה. על מנת להשיגה הציבור הימני והדתי נדרש להקדיש יותר חשיבה, יצירתיות ומשאבים כדי "להתנחל בלבבות". דוגמה טובה לכך היא פעילות הגרעינים התורניים שמעודדת ללא ספק תחושת אחווה ישראלית, ועשויה להוביל לבסוף יחד עם פעילויות נוספות דומות גם להסכמות רחבות בתחומים שכיום עדיין נתפסים כסלעי מחלוקת בין המחנות.