חוקי סדום ועמונה

בפרשיות השבוע אנו נוכחים פעם אחר פעם כיצד הקב"ה דן את הציבור בגין פשעיו ואולם העונש אינו אחיד. בפרשת דור המבול מכחיד הקב"ה את האנושות למעט הבאים בתיבה. בפרשת דור הפלגה – אף אחד אינו נפגע , הציבור מתפרק מאחידותו ועובר לציבור רב גוני. בפרשת סדום ועמורה מכחיד הקב"ה כל יצור, למעט הניצולים – לוט ובנותיו.

מסברים בעלי המסורות והדרש כי העונש תואם על העבירות: חטאו של דור המבול והדורות שקדמו לו, שבגללו הביא ה' את המבול והשמיד את כל היקום, היה החמס אשר בידיהם: " כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם " (ו:יג). זהו החטא הרשמי – אי צדק חברתי משווע, כלל-עולמי, שהביא בעקבותיו את השמדת העולם כולו, מלבד נח ומשפחתו שניצלו. מקרה דומה מוצאים במהפכת סדום ועמורה: שוב אי צדק חברתי משווע, אלא ששם מדובר בעניין מקומי שלא התפשט מעבר לגבולות המדינה, ועל כן העונש היה הפיכת הערים הללו בלבד ולא כל הארץ. וגם בסדום יש יוצא מן הכלל אחד – לוט. אולי תפקידו של הניצוֹל בשני המקרים לספר את הסיפור או לשמש עדות לנכונותו.

לא כן במעשה דור הפלגה. כאן לא מדובר בחמס וברֶשע כל שהוא, אלא להֵפך: אחדות מושלמת ונכונות לשיתוף ועזרה לזולת: " וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים " (יא:א). ועל כן הענישם על ידי שבלל את שפתם; בלבל אותם לשפות ולשונות רבות והפיצם על פני כל הארץ.

דור המבול עברו על הכל [כל העבירות שבעולם] ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר: 'כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ' (בראשית ו', י"ג)". אם האדם שולח ידו ופוגע בזולת, אם בגופו אם בממונו, הוא חושף עצמו לעונש חמור בידי שמים. רעיון זה מתמצת רבי חנינה בן דוסא באומרו: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו.

אולם חכמים העמידו את החמס על חמס המותר מעיקר הדין

א"ר אחא כתיב "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" ומה היה חמסן?- הוה בר נש נפיק טעין קופה מלאה תורמוסין והיו מתכוונים ונוטלין פחות משוה פרוטה, דבר שאינו יוצא בדיינין. (אותו האדם שהיה יוצא עם סלו לשוק מלא בתורמוסים (קטניות) וכל אחד היה לוקח לו בפחות משווה פרוטה אי אפשר להעמידו לדין (כי לא נחשב גנבה).

גם בסדום ועמורה היה חוק וסדר

מספרת לנו האגדה: מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ שׁוּרָה שֶׁל לְבֵנִים, הָיָה בָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹטֵל אַחַת. אָמַר: לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא אַחַת. מִי שֶׁהָיָה שׁוֹטֵחַ שׁוּמִים אוֹ בְּצָלִים, הָיָה בָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹטֵל אֶחָד. אָמַר: לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא אֶחָד.

אַרְבָּעָה דַּיָּנִים הָיוּ בִּסְדוֹם: שַׁקְרַאי וְשַׁקְרוּרַאי וְזַיְּפַאי וּמַצְלֵי דִּינָא. מִי שֶׁהִכָּה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְהִפִּילָה, הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ לְבַעְלָהּ: תְּנֶנָּה לוֹ שֶׁיְּעַבְּרֶנָּה לְךָ. מִי שֶׁקִּצֵּץ אֹזֶן שֶׁל חֲמוֹר שֶׁל חֲבֵרוֹ, אָמְרוּ לוֹ לְבַעַל הַחֲמוֹר: תְּנֵהוּ לוֹ עַד שֶׁתִּצְמַח. מִי שֶׁפְּצָעוֹ חֲבֵרוֹ, אָמְרוּ לוֹ: תֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁהִקִּיז לְךָ דָּם.

מִי שֶׁעָבַר בְּגֶשֶׁר נוֹתֵן אַרְבָּעָה זוּזִים, וְשֶׁעָבַר בְּמַיִם נוֹתֵן שְׁמוֹנָה זוּזִים. פַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן לְשָׁם כּוֹבֵס אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ: תֵּן אַרְבָּעָה זוּזִים. אָמַר לָהֶם: אֲנִי בְּמַיִם עָבַרְתִּי. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, תֵּן שְׁמוֹנָה. לֹא נָתַן – פְּצָעוּהוּ, בָּא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים. אָמְרוּ לוֹ: תֵּן שָׂכָר שֶׁהִקִּיזוּ לְךָ דָּם, וּשְׁמוֹנָה זוּזִים שֶׁעָבַרְתָּ בְּמַיִם.

כָּךְ הִתְנוּ בֵּינֵיהֶם אַנְשֵׁי סְדוֹם: מִי שֶׁיַּזְמִין אָדָם לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה יִפְשְׁטוּ טַלִּיתוֹ. הָיְתָה לָהֶם מִטָּה שֶׁהָיוּ מַשְׁכִּיבִין בָּהּ אוֹרְחִים. אָדָם אָרֹךְ – קִצְּרוּהוּ, קָצָר – מתָחוּהוּ. נִזְדַּמֵּן לְשָׁם אֱלִיעֶזֶר. אָמְרוּ לוֹ: עֲלֵה וּשְׁכַב בַּמִּטָּה. אָמַר לָהֶם: מִיּוֹם שֶׁמֵּתָה אִמִּי נָדַרְתִּי נֵדֶר שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּב בְּמִטָּה.

כְּשֶׁנִּזְדַּמֵּן לָהֶם עָנִי הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן לוֹ דִּינָר וְכוֹתֵב שְׁמוֹ עָלָיו, וּפַת לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ. וּכְשֶׁמֵּת הֶעָנִי הָיָה בָּא כָּל אֶחָד וְנוֹטֵל דִּינָר שֶׁלּוֹ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה" (בראשית יח, כ) – עַל עִסְקֵי רִיבָה.

עולה אם כן כי החמס של דור המבול ושל סדום ועמורה היה חמס חוקי , הם חוקקו את חוק חוק "ההסדרה" והכל היה "בסדר".

חמסת אדמתו של פלוני – נסדר לך

לאלו שטרם עיינו בהצעת חוק להסדרת התיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז–2016 (ההצעה המאוחדת של ארבעת חברי הכנסת) נביא לכם את הפנינים:

רכישת זכויות שימוש במקרקעין הטעונים הסדרה 3. מצאו רשויות האזור כי במקרקעין הטעונים הסדרה נבנתה התיישבות ישראלית בתקופה שקדמה לחקיקת חוק זה בתום לב או כי ניתנה לה הסכמת המדינה, יחולו הוראות אלה:
(2)       מצאו רשויות האזור כי הוכיח אדם שהוא רשום כבעל הזכויות במקרקעין או את זכותו להירשם כבעל זכויות במקרקעין, יופקעו זכויות השימוש במקרקעין ויועברו לממונה; הפקעת זכויות השימוש כאמור תעמוד בתוקפה עד להכרעה מדינית בדבר מעמדו של האזור וההתיישבות הישראלית בו.

פשוט: הקרקע של פלוני – של המדינה היא. ומה עושה המדינה עם הקרקע שהפקיעה מפלוני – נותנת אותה לאלמוני.

הקצאת המקרקעין 5. הממונה יקצה את זכויות השימוש במקרקעין לצורכי היישוב בתוך 60 ימים נוספים, במישרין או באמצעות מוסד מיישב.

ואולם אם ישאל הקורא מה לי ולזה – תחמוס לה המדינה קרקעות של אנשים פרטים ותיתן לאנשים פרטים אחרים ואנו את נפשנו הצלנו. ראוי לעיין הדברי ההסבר לחוק מדוע מותר לחמוס רכושו של אחר.

וכך כתוב בדברי ההסבר לחוק: "מטרת הצעת החוק היא לאפשר את הסדרתם של יישובים ביהודה והשומרון שנבנו או הורחבו ללא הליך תכנון מסודר על ידי אזרחים ישראלים בתום לב, או שהמדינה היתה שותפה בהקמתם ובבנייתם. במקרים רבים נבנו והורחבו יישובים בהשתתפות או עידוד של המדינה, אף שמבחינה תכנונית הם לא הוסדרו ולעתים אף מבלי שהיה ידוע כי המקרקעין הם בבעלות פרטית. הותרת המצב ביישובים או שכונות אלו כפי שהוא היום, או הריסה של מבנים ומתקנים ביישובים ישראלים כאלה, משמעותן פגיעה קשה במי שמתגורר בהם מזה שנים רבות בתום לב או בתמיכת המדינה.

פרשנות: אם בנית ללא היתר, ללא תוכנית, על גבי מקרקעין שלערבי ללא שיש לך זכויות בקרקע – אתה תם לב – המדינה היא האשמה. המדינה נתנה לך להיות גנב לכן המדינה תשלם 125% מערך הקרקע ותיתן לך אותה במתנה בחזרה.

אם חס וחלילה נורה לך להשיב לעשוק את עושקו תהיה "פגיעה קשה". ההתישבות היהודית בארץ ישראל היא מוסרית צודקת כל עוד לא תשלח ידה בגזל וחמס "אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".

אם היא במשפט תיפדה אז תשוב בצדקה ולכן יקראו לה עיר הצדק והיא תהיה קריה נאמנה. מי שנותן ידו ל"חוק ההסדרה" מבטיח את פרוקה של ההתיישבות יהודית.

אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים בים הוא עתיד ליפרע ממי ששולח ידו בחמס.

=======

הכותב הוא עו"ד מומחה למקרקעין וחבר מרכז הבית היהודי