מחלון עזרת הנשים: זכרונות מהרב שפירא זצ"ל

כולנו משתדלים במצוות בלימוד ובתפילה. כולנו עבדיו של הקב"ה, אבל כשרואים את רב אברום, זוהי ליגה אחרת לגמרי. אושר ושמחה לראות, שיהודי יכול להגיע לכזאת מעלה, להיות דבק בכל רגע ורגע בהקב"ה. לא להסיח את הדעת, להיות חי את עבודת ה' בכל שנייה ובכל רגע

מחלון עזרת הנשים: זכרונות מרב אברום זצ"ל
  חי כל רגע כאילו הוא מול המלך. הרב שפירא זצ"ל (פלאש90)

לנסות לכתוב על מורנו ורבנו, הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל זוהי זכות גדולה עבורי. אכן, אני מבינה שזכיתי בחייו, למה שלא זכו בנות רבות בגילי. 'רב אברום' כך היה כינוי בפינו. ליבי מתמלא בערגה ובגעגועים לתחושת הרוממות והקדושה, למפגש עם הצדיק שאת חותמו הוא משאיר באדם הפשוט.

המפגש הזה מדהים אותי גם היום. גם בהתבונני בתמונות. אפשר שלדמות כזאת נתכוון הקב"ה כשקרא לנו בניו, ונתן לנו את התורה?!. כולנו משתדלים במצוות בלימוד ובתפילה. כולנו עבדיו של הקב"ה, אבל כשרואים את רב אברום, זוהי ליגה אחרת לגמרי. אושר ושמחה לראות, שיהודי יכול להגיע לכזאת מעלה, להיות דבק בכל רגע ורגע בהקב"ה. לא להסיח את הדעת, להיות חי את עבודת ה' בכל שנייה ובכל רגע. חי את היותו בן של הקב"ה בתוך נפתולי העולם הזה. אבל לא חי במשמעות הרגילה שמבדילה בין חי למת. חי כאש בוערת. חי בהתלהבות. אין לי מילים. צריך לשמוע ולראות.

לשמוע את רב אברום מברך על ספירת העומר. אני עומדת בעזרת הנשים ושומעת אותו מברך בעוצמה, בחיות, בהתלהבות, קולו מלא ערנות, מלא שמחה, מלא חיים, כאילו כל עוצמות החיים, נתונות עכשיו לברכה הנאמרת.

חי כל רגע, כאילו שהוא עומד עכשיו לפני המלך

זכרונותי מושכים אותי אל הימים הנוראים ואל שמחת תורה. רב אברום רוקד עם קהל הבחורים. אנחנו מלמעלה מנסות להצליח לראות את המגבעת מבצבצת מבין ראשי האנשים, הסוגרים עליה מעגלים סביב סביב. "אמת מה נהדר היה כהן גדול… " אמת, זכינו לחוש מעט מן הטעם ההוא. אחרי הסיבוב היה רב אברום נעמד במקומו או יושב לנוח. לשניה לא הצלחתי לתפוס אותו חולם או מרחף. תמיד בחדות. שם לב. שותף. מתנועע עם הראש והגוף כל הזמן. גם כשהיה אמור לנוח, היה משתתף בריקודים מן הצד. איך אדם חי כל רגע, כאילו שהוא עומד עכשיו לפני המלך, כך ב100 אחוז מן הזמן אפשר היה לעמוד בעזרת הנשים, ולהתבונן בפניו הקדושות והמאירות.

איזה אור פנים מיוחד היה לו. יהודי מבוגר בין 80-90, ופניו מאירות, זוהרות, יפות. העינים הכחולות העמוקות תמיד ממוקדות. יש בהן משהו חי, אולי אפילו שובב קצת, גם בגיל הזה, מבט שקולט בזוית עין בכל. כשבאנו לשאול שאלה או לבקש ברכה, אינני זוכרת למה, אולי לפני לידה, רב אברום הסתכל אלי ישירות בעיניים. הוא הציף אותי בביטחון ובשמחה. פניו הקורנות, עיניו הטהורות ריגשו אותי. מלאוני בשמחה ורוממות.

כשהתפללתי את ברכת יוצר המאורות, נזכרתי ברב אברום. "טוב יצר כבוד לשמו, מאורות נתן סביבות עוזו", אכן, אלו המאורות, שהקב"ה נתן לנו כאן בעולם הזה. יהודי יקר שכולו חי כבוד לשמו, ממש בכל רגע, וטובו ואורו מוקרנים סביבותיו.

כשזכיתי להתחתן, רב אברום לא יכל להגיע לחופה. אינני יודעת מדוע, אבל דווקא הרווחנו. הוא הגיע באמצע החתונה, והצטרף לריקודים. כל כך טבעי היה לי לשבת שם ככלה, ולראות את רב אברום רוקד במעגל שמסביבי. היום אני חושבת 'יהודי בן 85 לערך, רוקד ופניו נוהרות שמחה, בין בחורים צעירים –ילדים לידו?! אז זה היה נראה לי טבעי.

כך הכרתי את רב אברום. מאז שהייתי ילדה, מראהו לא השתנה. תמיד היה מלא התלהבות וקולו נשמע בעוצמה גם בקצוות עזרת הנשים. אף פעם לא חשבתי שרב אברום זקן. תמיד היה נראה בעיני צעיר ומלא חיים. בסוכות שלפני כמה שנים הלכנו לקבל ברכה. הייתי אז לפני לידה. רב אברום נכנס לסוכה ואני התביישתי להיכנס. בקיר מולו היה חלון. עמדתי והתבוננתי. רב אברום בתנועות מהירות ונמרצות ברך על משהו, חתך ממנו חתיכות רבות, הניחן על צלחת, ובבת צחוק, טובה ושמחה, חלקן בין האנשים, ודאג שיעבירו הלאה לעומדים מסביב. הוא עשה זאת בצחוק, כביכול צוחק על עצמו, שהוא מחלק שיירים כרבי.

תמיד נמרץ

גם כשהלך ברחוב לאיטו, גם כשהיה לו קשה לו ללכת, נראה היה נמרץ. יודע בדיוק מה הוא רוצה מעצמו עכשיו. חי ולא נסחב. לכאורה סותר, אבל כך היה. לאט ומלא מרץ וזריזות. פניו תמיד נראות מתבוננות, מקשיבות, חושבות. לא כבדות. אכן, גם במשפחתו של רב אברום, ידעתי שהיו כמה וכמה מקרים לא פשוטים, אבל נראה בעיניו כאילו לא נתנו בו את אותותיהם. אולי מי שהכי מקרוב מאוד, ראה אחרת. אני, כמתבוננת מרחוק, המשכתי לראות את החיות וההתלהבות, את רגשת והדרת התפילה הנוגעת בנימי הלב ואת הריכוז. את הבעת העינים המדהימה. הכהן הגדול המשיך בעבודתו. הוא לא יצא מן הקודש ולא נטמא. "והכהן הגדול מאחיו… לא יטמא… ומן המקדש לא יצא (ויקרא כא). כזה היה. "קדוש יהיה לך" (שם).

כל ימי חיי. תפילות ר"ה ויו"כ ישארו בזכרוני. קולו של רב אברום ישמע בהן. מי שהתרגל לשמוע אותו בתפילתו, יודע שאין לה תמורה. מאז היותי ילדה כשהיה מקריא את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. פשוט היה בעיני, שהוא יהיה הכהן הגדול. דמיינתי אותו בעבודה. חיכיתי שיבנה המקדש ונראה אותו שם. חלפו הימים ולא זכינו. בית המקדש לא נבנה, ונשארנו בלי מורנו ורבינו. בלי היהודי שחי בתוך בית המקדש כל ימיו. בלי היהודי הקורן הזה, שהוכיח לנו לאן יכול יהודי בדורנו להגיע. געגועי אל הדמות. אל הקדושה. אל הטהרה. אל האצילות. אל האור הפנימי הזה, שזכיתי מעט להיות במחיצתו.

==

אסתר בן שושן הכירה את הרב שפירא מילדות כבתו של הרב חיים אביהוא שוורץ מגדולי תלמידי הרצי"ה והגר"א שפירא. בהמשך נישאה לרב חיים בן שושן, ר"מ בישיבת 'רועה ישראל' ביצהר בראשות הרב דוד דודקביץ.

הערב ז' בתשרי (9-10-16) בשעה 18:30 תתקיים עצרת זיכרון שנתית לרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל בישיבת מרכז הרב.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
יישר כח! איזה יופי ! טוב שפרסמו את זה בסרוגים
יעל | 09-10-2016 19:13
ערוץ 7 זה הפך כבר לערוץ משפחתי שלא מייצג את כלל החברה הדתית לאומית בישראל ודרך אגב גם לציבור החרדי יש ייצוג וקשר לאתר דרך הארת כיכר השבת המשיכו להביא כאלו דברים המרווים את הנפש וכל מי שזכה להכיר את הרב שפירא יודע עד כמה כל מילה נכונה ומדוייקת
2
מאמר מעולה , חבל על דאבדין ולא משתכחין
שמחה גבעת שאול | 09-10-2016 21:09
כל הכבוד לרבנית אסתר בן שושן ששיתפה אותנו בדברים זכותו תגן עלינו ורוצים שהיא תכתוב עוד אני מכירה אותה היא יכולה