כעשור שאני חוקר ועוסק בתחום המיניות (מיניות בריאה, פורנוגרפיה והתנהגות היפר מינית), גיליתי שישנם מספר מיתוסים שמסתובבים בנינו אשר כלל לא נכונים או לא מספיק מדויקים.

1. "בני נוער בישראל מקיימים יחסי מין באופן תדיר"- זהו שלא! בני הנוער בישראל לא פעילים מינית כפי שהתקשורת רוצה שתחשבו. במחקר שערכתי לאחרונה, מקרב הבנים רק שליש מספרים שקיימו יחסי מין מלאים ובעיקר בכיתות י"א ו-י"ב כאשר בקרב בנות רק חמישית מהן דיווחו שהן מקיימות יחסי מין מלאים. בקרב דתיים, עשירית מהבנים ורק 1% אחד מהבנות דיווחו על קיום יחסי מין מלאים.

2. "כולם צופים בפורנוגרפיה, ומי שאומר שלא הוא משקר"- לא כל המתבגרים צופים בפורנו. בני הנוער שלנו לומדים שעות רבות בתיכון, הולכים לתנועת נוער ו"מבלים" שעות רבות במחשב. לא כולם מוצאים עניין בפורנו וחלקם מדווחים כי זה כלל לא מעניין אותם. באשר למספרים, בכלל הציבור הישראלי 30% מהבנים בממוצע מדווחים שכלל אינם רואים ו-80% מהבנות דיווחו בממוצע שכלל אינן רואות.

3. "פורנוגרפיה יוצרת קשיים נפשיים ועמדות שליליות כלפי נשים"- ברור לכולנו שתעשיית הפורנוגרפיה מנצלת נשים ופוגעת בהן ללא הרף. אך האם מי שצופה בפורנוגרפיה ניזוק באופן נפשי? זהו שאין תשובה חד משמעית ובעולם המחקרי המבוכה רבה זה שנים. מחקרים שונים סותרים זה את זה וממצאיהם שונים ומגוונים. עם זאת, ישנה תמימות דעים בין החוקרים על הנזק הנפשי של חשיפת ילדים לפורנוגרפיה, בעיקר סביב אי יכולתם של הילדים להבין ולתפוס נכונה את מה שהם רואים. באשר למתבגרים, חלק נכבד מהחוקרים מצביעים במחקריהם כי חשיפה לפורנוגרפיה משליכה על עמדות אלימות כלפי נשים, דימוי עצמי גופני שלילי, אלימות מינית ועוד. עם זאת, ישנם גם מחקרים על מתבגרים ומבוגרים שטוענים אחרת כי אכן הצופה בפורנוגרפיה מצליח לעשות חלוקה בין העולם הפורנוגרפי הדמיוני ולבין עולם המציאות (תמה אני על כך, בעיקר סביב שאלות של מתבגרים בשנים האחרונות באתרי האינטרנט המשקפים בלבול גדול בין שני עולמות אלו). המבוכה סביב ממצאי המחקרים הסותרים זה את זה נעוץ בעיקר בהגדרת המונח "פורנוגרפיה" (לכן יש כאלה הקוראים לזה "חומר מיני מפורש" הכולל צילומי תקריב של חלקי גוף מוצנעים) או במתודולוגיית איסוף הנתונים (איכותני או כמותני).

4. "המתבגרים שלנו כבר יודעים הכול על מין ומיניות"- בדיחה ידועה שרצה כבר שנים מספרת כי אבא אחד אזר אומץ והחליט לשבת עם בנו ולשוחח אתו על מיניות. "בן יקר רציתי לשוחח אתך על מין". ענה לו בנו: "כן אבא מה אתה רוצה לדעת?". מתבגרים אוספים שברי מידע מחבריהם ומהאינטרנט. רבים מהם מקבלים מידע מוטעה וכלל לא מדויק בכל הקשור למין. שבו אתם כהורים וכמחנכים ותופתעו לשמוע כמה הם לא יודעים… תופתעו לגלות כמה מידע שגוי הם אוספים מפורנוגרפיה.

5. "ההתעסקות בתחום זה רק עניין של דתיים"- מנגנון הגנה יש לכל המגזרים. דתיים בטוחים שכל "הבעיות" שנוצרו הם סביב העולם הווירטואלי ומי שיכול לעזור להם ללמוד ולהתמודד אלו הרבנים/ הרבניות ("קולם נעים ומעורבים בדעת עם הבריות") או מדריכות כלות מיומנות שסיימו קורס מקצועי וארוך בנושא. חילוניים בטוחים שכל הבעיות בנושא הם של דתיים והתסביכים שלהם עם הדת. מעניין לראות כי רבים מהציבור החילוני מחפשים ללמוד על הנושא דווקא דרך סטנדאפיסט/ית (או לפחות כאלו שמשתמשים הרבה הומור) שיקלו על המבוכה סביב הנושא.

6. "אם ישנן בעיות סביב מיניות בגיל ההתבגרות היא של בנים בעיקר" – אכן כן, זה בהחלט נכון… אבל, בנות רבות מדווחות על קשיים סביב מיניותן. כחברה אנו ציניים ופעמים רבות מתייגים אותן כ"חולות" מין או כ"נותנות".

7. "נמאס לשמוע את המילה התמכרות כבר"- בשנים עברו עישון היה נחלת המרחב הציבורי, בכל פינה אנשים עישנו עלינו את סגריותיהם. כיום, כבר אי אפשר לעשן במרחב הציבורי ורבים מבינים את הנזק שהעישון עלול לגרום. עד היום ישנם אנשים שמעשנים סיגריות אבל הם יודעים שבזמן זה או אחר הם יצטרכו להפסיק. אנו עדים למיניות בנחלת המרחב הציבורי, לעתים זה כבר יותר מידי ועלול ליצור התנהגות היפר מינית (מאפיינים של התמכרות). הציבור הדתי מחבק ו"ידו קלה מידי על ההדק" בכל הקשור למונח התמכרות. אפשר לשמוע בהרצאות בציבור הדתי את המילה התמכרות בלי סוף: התמכרות לפורנו, אינטרנט, פלאפון ומה לא… עוד במספרים שכלל לא נכונים. מהצד השני, ציבור חילוני לא מוכן בכלל לשמוע את המילה "התמכרות" כפי שבעבר לא ראו בסיגריה ובעשן הסיגריות בעיה (גם לא במרחב הציבורי) כך גם בכל הקשור למיניות.

=======

ד"ר יניב אפרתי, מייסד ומנכ"ל IHS – המרכז הישראלי לקידום מיניות בריאה, חוקר מיניות והתמכרות למין ומרצה במכללת בית ברל ואורות ישראל.