במאמרו המלומד כותב ידידי הרב גורדין: "המקצועיות, המסירות והיעילות של בית הספר הבינלאומי להוראת השואה שב'יד ושם' מרשימות כל אדם שנחשף אליהם. ולמרות הכל גם מערכת מוצלחת וחשובה כל כך יכולה לפספס ולטעות".

זה לא פספוס, ולא טעות. זו אג'נדה תודעתית בנויה היטב. טשטוש הזהויות בין רוצח ונרצח, בין עם ישראל העם הנבחר, וחיית האדם הנאצית, היא שיטה.

ההיתממות של שאלת היסוד: "כיצד אנשים שגדלו בחברה הומניסטית הפכו לרוצחים מתועבים", במערך שכותרתו 'הם בהחלט היו בני אדם', בו מסביר בית הספר שמדובר בתהליך שיכול לקרות לכל אחד, אינה פספוס.

בניית התודעה, הנרטיב החדש, בו עם ישראל הוא עם ככל האומות ולכן גם הוא יכול במדרון חלקלק להיפך לחיה הנאצית, היא שיטה בה מושקעים משאבים רבים.

בין כותבי מערך השיעור במגמה להוראת מורים בבית הספר הבין לאומי להוראת השואה, הינה התנועה הרפורמית. תנועה זו הינה חלק ממכלול גרורות של הקרן החדשה לישראל, הפועלות בדורסנות ליצירת זהות יהודית חדשה. קוראים לזה 'יהדות ישראלית'. חיקוי יהדות פלורליסטי מכיל ושוויוני וללא מחויבות לחז"ל ולהלכה. והעיקר, אין בחירה אלוקית בעם ישראל, ח"ו. זו המגמה הפנימית של השיבוש המכוון בהנחלת תודעת השואה, בהדגשת הערכים ההומניסטיים.

במערך הלימוד של התנועה הרפורמית ביד ושם בתכנית "מזוודת הזיכרון" מובא כך: " זיכרון השואה והעברתו לתלמידים מסייעים לנו בהנחלת ערכים הומניסטיים ובהם הרעיון של "חביב האדם שנברא בצלם".

הקטיעה של המשך דברי רבי עקיבא היא: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום", אינה במקרה. היא המשך מובן מאליו למהלך החינוכי הרפורמי, בו אין בחירה בעם ישראל.

אותה 'זקיפת הלבנה' ההומניסטית מופיע ביתר קיצוניות בתכנית הלימודים של התנועה הרפורמית המאושרת על ידי משרד החינוך ונלמדת בבתי הספר הממלכתיים.

על רקע הציור הנוצרי של בריאת אדם הראשון בקפלה הסיסטינית,(בעירום מלא) מודרך התלמיד: "ציירו קריקטורה המתארת את דבריו של רבי עקיבא: את החלק הראשון (חביב אדם שנברא בצלם) , את החלק השני (חביבין ישראל ) או את המעבר ביניהם".

כלומר: האמירה של רבי עקיבא, לכאורה סתירה בין 'חביב אדם שנברא בצלם' ובין 'חביבין ישראל' היא קריקטורה. המסר הסמוי, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, זו טעות שראוי לגחך עליה.

וזה גם המסר, לכתחילה, של יד ושם.

=======

מיכאל זלבה, אספקלריא, מכון מחקר לענייני דת ומדינה