הקרב על הנהגת הימין: כל המשברים

לכולם ברור כי הסבב הנוכחי בקרבות בין בנט ונתניהו לא יהיה האחרון בין השניים.

מאז נבחר בנט ליו"ר הבית היהודי בשנת 2012, הוא ונתניהו נמצאים ביחסי שנאה-קרירות ואף פעם לא במצב של אהבה וקרבה.

בנט ושקד כזכור היו בלשכתו של ראש האופוזיציה נתניהו בשנת 2007, מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה. הרומן בין השלושה הסתיים בפיצוץ, שהדיו נשמעים עד היום. כבר בבחירות 2013, לקח לנתניהו יומיים עד שהרים טלפון לבנט כדי לברך אותו על ההישג הגדול שהביא – 12 מנדטים – ולקרוא לו להצטרף לממשלה שהקים. גם בהמשך נתניהו, יש אומרים שבהוראת שרה, לא רצה את בנט בממשלה ורק 'ברית האחים' הכניסה אותו לתפקיד זוטר יחסית – שר הכלכלה בממשלה.

לאורך הכנסת ה-19 נמנע בנט מלהתעמת עם נתניהו, למעט הפעם ההיא שנתניהו הציע לפנות ישובים ישראלים ביו"ש ולהעביר אותם לשליטה פלסטינית. בנט כינה את ההצעה "אובדן עשתונות ערכי", ונאלץ להתנצל לפני שפוטר.

בכנסת ה-20 זו כבר ליגה אחרת של סכסוכים. בניגוד למערכת הבחירות הקודמת בה הליכוד בגיבוי ישראל היום נלחם בבנט מה שחיזק אותו, הסכם אי ההתקפה בין המפלגות שקח את הבית היהודי והוריד אותה ל-8 מנדטים כשהוא מקפיץ את הליכוד ל-30. בנט לא היסס לגנוב לנתניהו קרדיט על הישגים כלכליים. אך בסך הכל עברה מערכת הבחירות בשקט יחסי.

הבלאגן הגדול החל עם הרכבת הקואליציה. בליכוד רצו למחוק את הבית היהודי, ולמרות הבטחות ל'שותפות בכירה' בממשלה, הציעו לבית היהודי הצעות משפילות. את תיק החוץ שמר נתניהו לעצמו, את תיק הבטחון מסר לבוגי יעלון, כך שלבית היהודי נשארו תיקים זוטרים יותר. בנט שויתר מראש על תיק הדתות, נאלץ להסתפק בתיק החינוך, אך גם שם העמיד תנאי – תוספת תקציב של מיליארד שקל.

הקרב הגדול היה על מינויה של איילת שקד לשרה. בליכוד הטילו וטו על המהלך, אך נאלצו להיכנע, בתחילה הציעו את תיק התרבות 'כולל הטוטו', אך נאלצו להתקפל ולתת לאיילת שקד את תיק המשפטים היוקרתי, כשאת ראשות הועדה לבחירת דיינים גזלו ממנה ברגע האחרון. יש לציין כי את הרכבת הממשלה השלימו הסיעות לאחר תום המועד החוקי, אך לפני הצגת הממשלה בכנסת.

הכנסת האחרונה פועלת שנה וחצי, אך כבר נרשמו משברים קואליציוניים בין שתי המפלגות. בנט הכריז על משבר בשל הפרת ההסכם הקואליציוני ואי הקמת ועדת השרים להתיישבות. נתניהו לא נכנע לאיומים של בנט, והקים ועדת שרים להתיישבות שעד היום לא התכנסה אפילו פעם אחת.

משבר נוסף היה סביב סמכויותיו של סגן שר הבטחון אלי בן דהן, שבוגי יעלון כשר התעלם ממנו לחלוטין. בבית היהודי דרשו את הסמכויות על המנהל האזרחי, כפי שנקבע בהסכם הקואליציוני, אך לא קיבלו. בוגי בינתיים התפוטר, ליברמן התמנה, אך הסמכויות עוד לא הועברו לבן דהן.

המשבר המרכזי ביותר בכנסת הנוכחית, הוא גם כנראה המיותר ביותר. בזמן שנתניהו סוגר את ההסכם עם ליברמן, החליט בנט שחייבים מזכיר צבאי לקבינט, והכריז על משבר מול הליכוד עד כדי החרמת ההצבעה על צירוף ישראל ביתנו לממשלה. נתניהו לא נכנע, והמשבר החריף, עד שבסופו של דבר הגיע השר ליצמן לעשות פשרה, לפיה ישמש ראש המטה לבטחון לאומי (המל"ל) כדמות שתעדכן את שרי הקבינט באופן שוטף – בדיוק המצב שלפני המשבר.

גם המשבר הנוכחי, שנראה כי נרגע, צץ סביב התבטאות של בנט נגד חוק השקיפות שיפגע בידיעות אחרונות – חוק שבסופו של דבר נפל – ונגד דחיית תאגיד השידור הציבורי. הריב בין הליכוד והבית היהודי ישכך, עד הפעם הבאה.