מצבור ההתבטאויות נגד להט"בים, והתעצמות המאבק כנגד הרפורמים, שאנו עדים להם לאחרונה, אינם מקריים. הם מתרחשים משום שרבנים רבים חשים כיום מאוימים מפני רוחות ליברליות שמנשבות בשיח הציבורי. אינני מטיל ספק לרגע ביושרה של אותם רבנים ובכוונותיהם הטובות, אולם אני חולק עליהם הן ברמה העקרונית והן ברמת הרטוריקה. ברובד העקרוני הם עוברים על הכלל שקבעו חז"ל "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" (אבות ב,ד). כדי להגיע למקומו של האחר יש להקשיב לו, יש להבין את הרקע להשקפותיו ולפעולותיו, ויש לנהל אתו שיח מכבד.

מי שמגיע למחוזות המצוקה של הצעיר הדתי המגלה שהוא בעל נטיה חד-מינית, ומי שמוטרד ממכלול הבעיות הדתיות, החברתיות והנפשיות שכרוכות במצב הסבוך שלו, אינו יכול לאמץ גישות שליליות ופוגעניות כמו אלה שנשמעות במקומותינו. במישור העקרוני אני מאמין שכל החובות שבין אדם לחברו, ובראשם המצווה "לאהוב כל אחד ואחד מישראל כגופו" (הלכות דעות ו, ג), חלות על הלהט"בים לא פחות מאשר על כל אדם מישראל. יהיו אשר יהיו הגורמים לנטייתם המינית (ולכך התייחסתי במאמרי "דעות" 11 תשס"א), הם לא בחרו בה מרצונם החופשי. רובם הגדול היו מעדיפים לקיים זוגיות נורמטיבית, להקים משפחה, להגשים את הציפיות של עצמם, של הוריהם ושל החברה, ולא לחיות בדיסוננס מבחינה דתית.

חמורה לא פחות היא הרטוריקה הבוטה בה משתמשים רבנים מסוימים כלפי הלהט"בים. פסוקו של החכם באדם: "מוות וחיים ביד הלשון" (משלי יח, כא), נכון בנושא זה באופן מיוחד. הגדרת הלהט"בים כסוטים, חולים, נכים וכיו"ב עלולה להוריד שאולה את הצעיר הדתי, המקבל את ההרגשה שאין לו מקום בעולמו של הבורא ב"ה. היא עלולה לדרבן את חבריו לזלזל בו, לכנותו בכינויי גנאי ולהתרחק ממנו. מדוע כשמגיעים לנושא זה נשכח מפי הרבנים הכלל: "חכמים היזהרו בדבריכם"?!

דברי הרב יגאל לוינשטיין בכנס מרכז ליב"ה

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2016/07/יגאל-לוינשטיין.mp4]]]

יתר על כן, הרטוריקה המתלהמת אינה רק לא ראויה, היא לא מועילה. אדרבה, היא גורמת לכל מי שיוצא מהארון – לצאת גם מארון הקודש, ולהתרחק מתורה ומצוות. היא גורמת לרבים בציבור הכללי להרגיש ניכור מהיהדות, שמצטיירת בעיניהם כחסרת הבנה וכחסרת חמלה. האם מישהו חושב ששימוש בכינויי גנאי עשוי להאהיב שם שמים על הבריות?!

הלהט"בים אינם לבד. גם הרפורמים זוכים לגינויים שאינם נכונים לא עקרונית ולא רטורית. לאחרונה הם זכו לזיהוי חדש: "נוצרים" או אף "גרועים מנוצרים" (ראו הרב שלמה אבינר "באהבה ובאמונה" לפרשת קרח). כמו בנושא הקודם, אין לי כל ויכוח על איסורי תורה, ואני שותף לביקורת הנוקבת על דרכה של התנועה הרפורמית. ברם, ההשוואה לנוצרים מסלפת את המציאות, והיא אמצעי רטורי פסול. עבור 35% מיהדות ארה"ב התנועה הרפורמית היא העוגן והבסיס של זהותם היהודית. נכון הבעיות קשות ביותר: חוסר אמונה, אי שמירת מצוות, מתן גושפנקה לנישואי תערובת – כל זה ידוע וצריך להילחם בו. אולם מלחמה יש לנהל בכנות וביושר, והדימוי לנוצרים אינו נכון ואינו משכנע.

אולם הנושא איננו רק היחס כלפי הלהט"בים והרפורמים. מה שעומד על הפרק הוא גם היחס לכל אדם בציבור הדתי שדרכו שונה, שכן אותם רבנים מתקוממים בחריפות ובבוטות כנגד כל מי ומה שאינם מתיישרים עם הקו שלהם. מי שמאמינים ביהדות שיש בה סובלנות והכלה של האחר, מוקעים על ידם כרפורמים או נאו-רפורמים (והרי הם אפוא כנוצרים או נאו-נוצרים…). ברור להם שכל האמת נמצאת בכיסם, והם מנהלים מלחמות מתמידות בבעלי עמדות השונות משלהם ולו במקצת. אני מיצר על כך מאוד דווקא משום שאני מעריך ומוקיר רבנים אלה, וסבור שראוי שדבריהם יישמעו. אולם כדי שטענות חשובות כמו אלה שהשמיע הרב לווינשטיין בכנס ליב"ה תשמענה, יש צורך להשמיען באופן שהאוזן יכולה לשמוע והלב מוכן לקבל. דברי חכמים בנחת נשמעים, במתינות, בשיקול הדעת ומתוך כבוד לכל אדם ואדם.

=======

הרב דר' רונן לוביץ, הוא רב היישוב ניר עציון, נשיא 'נאמני תורה ועבודה' ומרבני 'בית הלל'