בשבוע שעבר רעשה וגעשה המדינה בכלל והציבור הדתי בפרט, בין היתר בעקבות עצומה שזכתה לתפוצה רחבה ביותר עליה חתמו 300 רבנים. בין היתר, קראו הרבנים בעצומה הזו כי "חובתו של רב בישראל להתייחס לסוגיה הלכתית או מוסרית בצורה ברורה ונוקבת".
הרקע לעצומה זו – היחס הנכון והראוי ללהט"ב, סוגיה רגישה מאוד ומורכבת מבחינה אנושית, וגם בתוך העולם הדתי נשמעו גישות שונות וגרמו לשיח ציבורי נרחב בסוגיה.
במסגרת הדיון הציבורי בחרו חלק מהרבנים להשתמש אף במילים קשות ובוטות כנגד התופעה, דבר שאף חידד את עמדתם הבלתי מתפשרת, "דעת תורה", על אף שגם להם ברור שמדובר בסוגיה אנושית וחינוכית לא פשוטה.
ואני הקטן עומד ותמה, כיצד זה שבסוגיות פשוטות יותר, בהן השחור יותר שחור ולבן יותר לבן, ואשר בהן מדובר בחיי אדם ממש, וכאשר היעדר מחאה עלולה להביא ליישום תוכניות שיש בהם כדי לגרום לתוצאות בריאותיות וסביבתיות קשות ומרות לרבבות אנשים – קולם של הרבנים לא נשמע, משל מדובר על סוגיית גידול החסה בקמבודיה!
הפצצה המתקתקת במפרץ חיפה
במה דברים אמורים? לפני מספר ימים החליטה מדינת ישראל – באמצעות הוועדה הארצית לתכנון ולבניה, להרחיב את מתחם בתי הזיקוק שבמפרץ חיפה ולאשר את הרחבת פעילות התעשייה המזהמת באזור. אין זה המקום להיכנס לפן המקצועי של העניין, אבל כבר הוכח שהפעילות המזהמת של תעשייה הזו גרמה וגורמת לעלייה בהיקף התחלואה בסרטן, אסטמה ועוד מרעין בישין בכל מטרופולין חיפה (חיפה, הקריות, נשר וכו').
כמו כן, לכל ידוע כי הפעילות הענפה והצפופה של מפעלי התעשייה מהווה סיכון בטחוני, בעת ארוע ח"ו של נפילת טילים וכיו"ב. אין זה סוד כי מפעלים אלה מהווים מטרה אסטרטגית של ארגוני הטרור ולכן הם מוגדרים כ "פצצה מתקתקת".
כעת, במקום לצמצם את הפעילות המזהמת, להכביד על המפעלים ולהחמיר איתם, הוחלט להרחיב את התעשייה ובכך להעמיד מאות אלפי אנשים ונשים, זקנים וטף, בסיכון בריאותי ובטחוני חמור עוד יותר, כביכול לא די בזה הקיים.
התושבים סערו והתארגנו להפגנה גדולה שתתקיים ביום שני, ארגוני הסביבה נערכים למאבק משפטי ואזרחי, אפילו עיריית חיפה, אשר עד עתה נקטה בקו פושר משהו מול המפעלים, החלה לצחצח חרבות.
מיליון איש לא חשובים פחות מקראוון?
והיכן קולה של תורה? האם אין לה מה לומר גם בסוגיה חמורה זו? מדוע כאשר מאיימים להזיז שני קרוואנים במאחז בשומרון כל המנהיגות הרבנית מרעישה עולמות, אך כאשר מעמידים בסיכון בריאותי כמעט מיליון בני אדם, לא נשמע קול רבני כלשהו, גם אם לא קול נחרץ?
לדאבון לב, על אף שבמוסדותינו מחנכים לכך שלתורה יש מה לומר בכל סוגיה – פרטית וציבורית, לא נשמעת במחוזותינו כל אמירה תורנית, ערכית ומוסרית בנושאי איכות האוויר בכלל, והפרשה החמורה המונחת כעת לפתחנו – הגדלת הזיהום במפרץ חיפה, בפרט.
לא שומעים מילה מאותם מאות רבנים שיצאו בראש חוצות בסוגיה ציבורית רגישה ומורכבת הרבה יותר, שעה שבענייננו מדובר בעניין חמור ופשוט יותר, שיש בו מימד של פיקוח נפש לכלל האוכלוסייה.
גם אותם רבנים המציגים עצמם כמחוברים יותר להוויה הישראלית, כדוגמת רבני בית הלל, בחרו למלא פיהם מים. גם עליהם יש לתמוה. דווקא אותם רבנים המתהדרים בחיבור למתרחש במדינה ובחברה, אשר רואים את תורת ישראל כבשורה רלוונטית לחברה הישראלית של ימינו – מתעלמים מסוגיות איכות הסביבה, ומשאירים זאת לארגונים החברתיים השונים, אשר לרוב נושאים אג'נדה חילונית.
כך או אחרת, הנתונים מפורסמים. המשמעויות ברורות. אין כאן כל עניין ורלוונטיות להיכנס לפלפולים הלכתיים בהלכות נזיקין. ואף על פי כן, תורה מונחת בקרן זוית, אין לא "גילוי דעת", לא עצומות ולא הפגנות מצד רבנן ותלמידהון.
מה עם "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"? היכן "לא תעמוד על דם רעך"?
האם אין אלו עקרונות הלכתיים ומוסריים בסיסיים המחייבים את נושאי קול של היהדות וההלכה להרים קולם בעוז, כאשר על סדר היום מונח סיכון בריאותי חמור הנוגע לרבבות עמך בית ישראל (ונוספים)? האם אין עולה מקרה זה לאחד המקרים אשר בהם על רב ומורה הוראה חובה להתייחס אליו "בצורה ברורה ונוקבת", כפי שהצהירו קבל עם ועדה 300 הרבנים?
