"אין אצלינו שפה של להט"ב – אלה מילים של חברה חולה"

סערת הרב יגאל לוינשטיין והיחס של הציונות הדתית ללהט"ב. אחרי שלושה ימים סוערים, התייחס בצהריים (ב') יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט לדבריו של ראש מכינת בני דוד בעלי וטען כי הם אינם דרכה של הציונות הדתית.

"ההלכה, נועדה לקבוע, מה אסור ומה מותר. ההלכה לא נועדה להיות כלי מפלג ולא כלי שמסמן אנשים, זהויות או מגזרים. אי אפשר לכנות ציבור שלם בכינויי גנאי ולהסתתר מאחורי ההלכה", אמר בנט במסיבת עיתונאים בכנסת.

ביחס לדברים של רבנים בציונות הדתית בהם הרב יעקב אריאל, הרב שמואל אליהו והרב יגאל לוינשטיין שכינה את הלהט"בים בשם סוטים, אמר בנט: "הדברים שנאמרו אינם מקובלים עליי ואינה דרכה של הציונות הדתית המציאות והחיים מורכבים יותר, ממה שאסור וממה שמותר. נכון, יש איסורי תורה מפורשים. אבל לא את כל מי שעובר על איסור תורה, אנחנו מוציאים אל מחוץ למחנה. זו לא דרכנו."

בעקבות הדברים, אנחנו משוחחים בסרוגים, עם יו"ר ארגון רבני דרך אמונה, הרב ברוך אפרתי שלא מסכים עם הדברים בלשון המעטה.

"הדברים שנאמרו אינם מקובלים עליי"

(צילום: ערוץ הכנסת)

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2016/07/בנט-יגאל.mp4]]]

אתה שומע את הדברים שיו"ר הבית היהודי אומר היום, מהם יוצא שהוא מייצג את הציונות הדתית, ומי שאינו מיישר קו עם הכלה של הלהט"ב אינו חלק מהציונות הדתית. אם כך למי אתם הרבנים שייכים? 

יש לדייק. רבני ישראל לא שייכים למגזר כזה או אחר אלא שייכים לתורה האלוקית ולעם כולו. אך יחד עם זאת, וכתוצאה מכך, הרבנים מאירים גם את הציונות הדתית.

מי שאומר שרב המביע את דבר ה' בעוז מנותק מהציונות הדתית, מעיד על חוסר הבנת המציאות, ועל גאווה. תורת הציונות הדתית אינה נובעת מפוליטיקאים ופקידים, אלא ממוריו הרוחניים העוסקים בתורה כל חייהם, ומהציבור עצמו. התחלנו מהרב ריינס, מהרב מוהליבר, מהרב קוק. לא מעסקנות. ואסור לשנות זאת.

הרב ולא הפוליטיקאי, הוא זה שעומד כאיש על העדה, להגדיר את המושגים והיעדים. הוא לא צריך להיות פופולארי אלא אמיתי ומובן, ורק כך יקדם תהליכי עומק בחברה. ודאי שהרב אריאל שליט"א והרב יגאל הם מראשי הציונות הדתית, זו רבנות של אומץ. כשמשה ירד מסיני, הוא עשה סקר על עשרת הדברות? כל המבט כאן עקום, על המושג תורה, על המושג ציונות, על המושג אמת.

אבל בכל זאת, בנט אמר שההלכה לא נועדה לפלג אלא דווקא לאחד, הוא לא צודק?

לא כל דבר נמדד ברייטינג, בשפה של פילוג או אחדות. ההלכה נועדה לקיום. לפעמים ההלכה מפלגת ולפעמים מאחדת, פנחס איש השלום הוא גם איש הברית הקנאי לתורה. השאלה תמיד צריכה להיות על המקיים, עד כמה אני מצליח לעשות את המצופה ממני. השאלה לעולם אינה על ההלכה מתי היא תשתנה עבורי.

יש לחלוק על מי שמבקש לכופף את ההלכה כלפי ערכיו המערביים, כך שתהיה פופולארית. עצם הדיון הוא טעות, לא מודדים ערכים בפריזמה של מרחב אלא של עומק.

אין אצלינו שפה של להט"ב

ואולי הרב יגאל הגזים? אולי לא היה צריך לכנות את הלהט"בים במילה סוטים?

אני מלווה דמויות רבות כאלו, לעודד את רוחם ולחיות בצורה שראויה בפני ה'. אך טורח שיהיה ברור להם תמיד, שמי שמבצע משכב זכר הוא בעל תועבה, וסוטה מדרך הישר שהיא דרך ה'. לעומת זאת מי שיש לו נטיה ומתגבר שלא לבצעה, קדוש יאמר לו.

ובכלל, הטרמינולוגיה היא חלק מהמהות. אין אצלינו שפה של להט"ב, הומואים ולסביות. אלה מילים של חברה חולה. אצלינו יש משכב זכר, מעשה ארץ מצרים, והייתם קדושים. כל המבצע איסור חמור, הננו סוטה מן האמת. ישר כוחו של הרב יגאל.

רבנים מתוך המגזר אומרים שהציונות הדתית עוברת משבר. במה זה שונה מהציונות הדתית של שנות השבעים שרקדו מעורב בבני עקיבא?

אנו עוברים משבר עומק משמעותי. הנוער רואה את ההתנהלות ולומד- האייקון התרבותי שלנו הולך ומשתנה לכיוון לא תורני. הציצית נעלמת, הכיפה מוקטנת, השפה מתיוונת.

נכון שיש מנהיגות בנושא ארץ ישראל ובנושא הבטחון. אך העיקר, הזהות, היחס לתורה, אלה נמוגים אצלינו. וארץ ישראל עצמה תשלם על כך חלילה מחיר יקר. מי שאינו נאמן לתורת ה' לא יהיה נאמן בסוף גם לארץ ה'.

לא בכדי ישנה מגפת הורדת כיסויי ראש של נשים, ואחוזי הדתלשי"ם בקרב בוגרי החמ"ד גדלים בקצב מסחרר (ומוסתרים מתחת לשטיח). הרי יותר דחוף לשאול תלמיד אם אכלת היום מאשר אם הנחת תפילין. יותר חשוב שהנוער יהיה 'ישראלי' מאשר שבנות יתלבשו בצניעות ולא בצורה הנוראה שלבושות רבות בקיץ הנוכחי. יותר חשוב להשתלב בצבא, כולל גיוס בנות נגד דעת ההלכה, ולאבד את בנותינו לתרבות אחרת לגמרי.

לפני שנים ספורות פרס החמ"ד ניתן לתיכון דתי מסויים, שאחוזי הורדת הכיפה בו מעל ששים אחוז (לאחר בדיקה). יראת שמים פשוט אינה פרמטר מרכזי במדד ההצלחה אצל חלקנו. ממוצע בגרות גבוה עדיף הרבה יותר.

בעבר היו חולשות כמו שהזכרתם. אך הן היו בגדר חולשה ולא אידיאולוגיה המובלת על ידי אנשי רוח ופוליטיקאים. עדיף אדם שרוקד מעורב ויודע שהוא חוטא, מאדם שמכריז שדברים צריכים פרוגרסיה אידיאולוגית ללא גיבוי רבני. מי שמחבק נשים בשידור חי בעודו חובש כיפה, אינו חלש אלא אידיאולוג. זוהי אמירה תרבותית ולא טעות אישית. וזהו ההבדל משנות השבעים.

עד לאיזה בור תחתיות הגענו?

אנחנו שומעים על רבנים ואישי ציבור שמכריזים כי יצעדו במצעד הלהט"ב בירושלים. אתה בטח לא תהיה שם?

לצערי בימינו המילה 'רב' אינה חופפת תמיד למילה 'ירא שמים'. השי"ת קורא לזה תועבה, והנה קם רב ומשתתף במצעד שכולו גאווה וסטיה? עד לאיזה בור תחתיות הגענו? איזה ת"ח זקן וגדול הוא שאל?

אנו במשבר לידה עם צירים כואבים, לידה שתביא בכנפיה תיקון גדול ובירור חשוב בין האמת לשקר, בין המדיה המערבית למעמד סיני, בין רבנים פופולאריים לרבנים הדורשים עמל ויעדים רחוקים אך אמיתיים. הציבור מוזמן למסע ארוך ומפרך, שיש בו אמת וקודש, אהבה יחד עם בירור, אך ללא טיפת חנופה.

אם כך, הציבור בדרך להיות חילוני?

להיפך. הציבור בדרך להיות יותר ויותר ירא שמים. אלא שלפעמים יש ירידה לצורך עליה, ועלינו הרבנים מוטל לומר את האמת גם כשלא נעים, לעודד ולזרז. וגם למצוא את האור שבכל תנועה לצדדים שונים ולהשתלם ממנו. המציאות היא מטוטלת. משנות השמונים התחזקנו והלכנו, ובשנים האחרונות יש נסיגה. אך היא חיצונית, ותיעלם כשהמטוטלת תחזור לכיוון האמיתי, לאחר שהחינוך והרבנים המצויינים שלנו ימשיכו להאיר ולא להתנצל על תורתנו.