תוך 12 שעות גויסו ארבע מאות אלף שקלים לסיוע משפטי עבור החייל אלאור אזריה ורבים מבקשים עכשיו לראות בהתגייסות ההמונית הזאת הוכחה לעוול המשפטי והציבורי שנעשה לו.

בעיניי אין פה שום הוכחה.

כשם ששלושת אלפים התורמים שמילאו את מכסת הסכום הדרוש, אינם יכולים להפוך את המעשה של אזריה למעשה גבורה, הם גם לא יכולים להכריע שהמשפט שלו אינו הגון. פסק הדין עדיין לא ניתן, רק מעטים בקיאים במה שמתרחש בבית הדין הצבאי וכל השאר ניזונים מכותרות, פרשנויות וטורי דעה.

מספר התורמים לאזריה לא גדול בהרבה ממספר האנשים שהגיעו להפגנת התמיכה בו שהתקיימה בכיכר רבין לפני חודשיים וחצי. אם מוסיפים לכך את ההנחה שלתרום כסף פשוט יותר מלטרוח להגיע להפגנה בכיכר רבין, מבינים שמחנה התומכים האדוקים באזריה מונה כמה אלפי אנשים שבשבילם הוא גיבור ישראל עוד לפני שהמשפט בעניינו החל.

אלאור אזריה אינו פושע מלחמה, והמערכת הצבאית לא חפה מטעויות בדרך שבה היא התייחסה ועדיין מתייחסת אליו, אבל אזריה גם לא גיבור, והמשפט שלו הוא לא משפט דרייפוס.

להבדיל, בחודשים האחרונים התעורר מחדש הדיון הציבורי במשפט הרצח של תאיר ראדה בעקבות סדרת הטלוויזיה 'צל של אמת' שעוררה ספקות בנוגע להרשעתו של רומן זדרוב ברצח. למרות שיותר משופט אחד או שניים קבעו שזדורוב ביצע את הרצח של ראדה, הציבור לא השתכנע ואם היו פותחים קמפיין גיוס המונים לתמיכה בזדורוב, סביר להניח שגם הוא היה מצליח.

תרומות הן לא הוכחה לשום דבר והן לא יכולות לזכות אף נאשם בשום משפט. אלאור אזריה עשה טעות, הוא צריך להישפט עליה ויש לקוות שמערכת המשפט תעשה צדק ולא תחמיר אתו. הפרשנויות השונות שנכתבות על מהלכי התביעה או הסנגוריה וגם הפגנות התמיכה – בין אם הן בכיכר ובין אם הן ברשת – חסרות משמעות כל עוד השופטים לא אמרו את דברם.