"לא. אנחנו לא נמשיך. אנחנו לא נמשיך להתפתח, ולצמוח, ולהתיישב. זה לא הפיתרון שלנו לטרור. זה לא התשובה שלנו למחבלים. החיים שלנו נהרסו. אתם מבינים?", כך פתחה אלירז איתם, תושבת עתניאל, את הפוסט בעמוד הפייסבוק שלה, שכעבור מספר ימים כבש את הרשת וזכה לאלפי סימוני לייקים ושיתופים ברשת.

איתם התייחסה לפיגועי האחרונים וכתבה: "לא, אתם לא מבינים מה זה 23 יתומים, ב-5 חודשים. אתם לא מבינים מה זה להפסיק הכל ולבוא ללוויה של שכן או שכנה. אתם לא מבינים מה זה להתרגל למוות. וכן. אנחנו מתרגלים. בפעם הראשונה הרגשנו, עכשיו אנחנו כבר המומים".

איתם מתחה בקורת על "הפיצוי" של הממשלה לפיגועים המגיע בדמות של בניית 42 יחידות דיור: "תשובה לנכד, שעכשיו גם הסבא השני שלו- נרצח, בפיגוע ירי, כמו הראשון, זה לא 42 יחידות דיור. גם לא 43. החיים שלנו לא יכולים להימשך ככה יותר".

"לא נראה לכם כמה אנחנו גיבורים, כי אנחנו לא.  לא נמשיך לקום לעבודה, לא נמשיך ללכת לקניות, כי החיים שלנו נעצרו. והם ימשיכו רק כשנדע- שיש להם לאן להמשיך. כי כרגע, החיים שלנו נוסעים בכביש, ומחכים לרכב שיעקוף אותם, או לבקת"ב שיתעופף מעליהם.
החיים שלנו יושבים בשעת ערב בבית, ורואים את הצוציק עם הסכין עולה לכיוונם. וככה לא חיים".

"תגידו לי שזה מה שהם רוצים? לראות אותנו נשברים? אז שיראו. אנחנו לא החלון ראווה של ממשלה שלא עושה מספיק. שיראו אותנו נשברים. אני יודעת שזה לא מה שהם רוצים. הם רוצים לא לראות אותנו. שבורים או גיבורים- הם רוצים שנעוף מכאן. אז כמה גיבורים שלא נהיה, זה לא מה שיעזור. אז אתם, שאומרים לנו להמשיך לחיות, להמשיך לצמוח ולהתיישב- אנחנו לא. עד שתאפשרו לנו את זה".

"אני לא אחזור לעתניאל לעוד הלוויה", קבעה איתם. "חזרתי ל-3. הספיק לי".

בהמשך היא כתבה עד כמה היא חולמת על "לנסוע בכביש בביטחה. אני רוצה להפסיק לדאוג למשפחה, לשכנים ולחברים שלי. אני רוצה שמחבלים יפחדו לפגע בנו. אשכרה יפחדו. אני רוצה שכולם יגיעו להבנה שאנחנו פשוט לא יכולים יותר. אני רוצה שיהיה זעזוע, שכולם ירגישו שאי אפשר יותר. אני רוצה שהנהגת המדינה- תנהיג ביד חזקה!! אני רוצה שנעשה משהו, וגם אם המשהו הזה לא יעזור- לפחות נדע שעשינו אותו. והאויבים שלנו, גם הם ידעו שעשינו. אני רוצה שנעשה שביתה מהחיים עד שנראה שאפשר לחזור לחיות. אני רוצה שלא נהיה שאננים, ושלא נחזור לשגרה,  כי השגרה הזאת רוצחת אותנו שוב ושוב ושוב".

"וגם אם השביתה שלנו לא תזיז לאף אחד, בעם, בארץ ובעולם, ולא תזיז מהלכים גדולים, היא תעזור לנו לא לשמור בבטן את הכאב הבלתי נתפס, ולהוציא אותו החוצה, היא תעזור לנו להפסיק לחייך חיוכים מזוייפים ולהגיד שאנחנו יכולים, כשאנחנו כבר לא".