אלי אוחנה נפלט ערב הבחירות לכנסת מהבית היהודי. נפתלי בנט נעמד על הרגליים כדי להסביר שהסיבה לכך אינה מזרחיותו, ואני נוטה להאמין לו על כך. הסיבה, כך הסבירו, היא היותו של כדורגלן העבר אנטי-תזה לערכים שמבטאת המפלגה – ערך השבת אותו דורס ומכדרר אוחנה ככדור.

אבל אצל נפתלי בנט ערכי יהדות כמו שבת אינם יותר מאשר המלצה, שתוקפה טוב כל עוד היא נוחה למשתמש. בהיווצר קושי קל, הכיפה נשמטת ומתקטנת והזקן מקוצץ. הוא יכול לתקוף מעל בימת הכנסת בנאומים חוצבי להבות את אנשי יש עתיד על פשרנותם, אך עד מהרה מתברר כי הוא עצמו חוטא בפשרנות, ברפיסות ובגישה מתנצלת כלפי העולם החילוני תוך שהוא זונח את עולם הערכים הדתי אותו שאותו נבחר לייצג.

בשבת הקרובה צפוי בנט להתראיין ל"פגוש את העיתונות", הראיון אמנם יוקלט לפני השבת ואפילו יהיה כתוב "צולם ביום חול". כשר אבל מסריח? ממש לא. רק מסריח. מה לכהן בבית הקברות? – ישאל את עצמו הצופה. בעצם הראיון, נותן בנט לגיטימציה לחילול השבת בפרהסיא. הוא מעביר את השיח הפוליטי הסואן של השבוע ליום המנוחה היחיד שנשאר. כמו אותו מעסיק יהודי שנופש בשבת על היאכטה ומעסיק לא-יהודים, יושב בנט בביתו סביב שולחן השבת ומכניס את הפוליטיקה מחללת השבת לבתיהם של יהודים אחרים.

אבל זה צולם ביום חול, הוא יצביע בגלגול עיניים לקצה המסך. ואנחנו נשאל האם יסכים לקנות מחנות שמעליה יתנוסס השלט "הסחורה גנובה, אבל לא אני גנבתי". נפתלי בנט וכיפתו המתנפנפת שותפים לפשע. הוא אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו ולומר ידי לא שפכו את השבת היהודית מתוכנה. האם בעיני רוחו רואה בנט את השבת ככזו שבה מועסקים עובדים כדי לספק למאן דהוא את צרכיו הפוליטיים תוך הדרה בוטה של ציבור גדול של שומרי שבת הן כצופים והן כעובדים בטלוויזיה?

איני מכיר רב שמתיר השתתפות בתוכנית מחללת שבת, אך גם אם יקום רב שכזה – בנט שוכח שהוא אינו אדם פרטי. הוא שכח את הציבור הדתי והמסורתי הרחב ומכבד השבת אותו הוא אמור לייצג וגם שכח שהוא שר בישראל, וכשדמות ממלכתית כמותו מופיעה על המסך בשבת, זו יריקה בפרצופה של הממלכתיות היהודית, שהבית היהודי נבחרה לייצג אותה.

אולי יהיה זה מוגזם לצפות מחברי הכנסת של הבית היהודי לצאת חוצץ ולמחות נגד התנהגותו פסולה של יו"ר המפלגה, שמשתמש בתוכנית מחללת שבת קרדום לחפור בו כדי לצבור הישגים פוליטיים. אבל במקום בו המנהיג מאבד את המצפן יש לצפות מאחרים שיניפו את הדגל הערכי של המפלגה.

המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה עושה זאת מצוין כאשר היא מפגינה נגד היו"ר לבל יצטרף לממשלת הימין. אבל המקבילה שלה בבית היהודי או שאינה קיימת או שהיא ממלאת פיה מים. כיצד יכולים צעירי הבית היהודי לראות את ראש המפלגה שותף לרמיסת אחד מערכיה היסודיים של המפלגה ולשתוק?

האם היו שותקים כאשר בנט היה מחליט להתפשר על רגב אדמה של ארץ-ישראל? התשובה לכך תהיה מן הסתם שלילי בזנטי. ככה זה כששוכחים את המקור, כששוכחים שארץ-ישראל אינה נחלתנו לא רק כתוצאה מהתעוררות רגשות לאומיים ופטריוטים, אלא צו אלוהי. בדיוק כמו אותו צו אלוהי שהנחיל לעם ישראל את השבת. הציונות הדתית אינה רואה בחבלי הארץ עניין פרטי של יחידים כפי שהיה לפני קום המדינה, והתפישה המתפשטת בבית היהודי כאילו השבת היא עניין ליחידים ולא לציבור תאכל בו כאש בשדה קוצים ותתפשט עד מהרה גם להתנחלויות.
=======

עידן יוסף הוא עורך חדשות באתר News1 מחלקה ראשונה