יום השואה הבינ"ל: סער: "זכור את אשר עשה לך עמלק"

מחר נציין את יום השואה הבינלאומי. החלטה מס' 61 של האסיפה הכללית של אונסקו, שהתקבלה בנובמבר 2007 קובעת שהשואה "תהיה לעולמי עד אזהרה לכל העמים על הסכנות הטמונות בשנאה, בקנאות חשוכה, בגזענות ובדעות קדומות".

הלקח המוסרי וההסטורי שהמין האנושי צריך להפיק מהשואה חייב לעבור דרך הבנת הקריסה המוסרית הטוטלית שחלה באירופה במהלך אותן שנים נוראות.
המשטר הנאצי היה אכן אחוז-טירוף. "הִציגוּ לנו את השאלה", אמר ראש הס"ס, היינריך הימלר, באוקטובר 1943 בפני אנשיו, "איך זה עם הנשים והילדים? לא נראה לי שיש לי הזכות לחסל את הגברים – ולהניח לילדיהם לגדול ולהיעשות נוקמים בבנינו ובנכדינו. ההחלטה הקשה חייבת היתה להיעשות כדי שהעם הזה ייעלם מעל פני האדמה".

אבל השלטון הנאצי לא יכול היה לבצע את מזימתו ללא שיתוף פעולה עמוק ורחב בכל רחבי היבשת: מצד עמים, ומצד אליטות. מעטים גילו גישה אנושית. רבים שיתפו פעולה ורבים רבים עמדו מנגד.
ובמקביל: שערי מדינות העולם נסגרו בפני כל אלה שביקשו להימלט מאירופה לכל יעד אפשרי.
שלב אחר שלב התקדם היטלר בתעמולת השנאה נגד היהודים, אפלייתם, דחיקתם אל מחוץ לחברה, סימונם, ריכוזם הטריטוריאלי ולבסוף – השמדתם. הוא בדק כל הזמן את גבולות ההיתכנות של ההתקדמות במימוש תוכניותיו השטניות.
אבל בשום מקום הוא לא נתקל במעצור של ממש, במחסום או בסכר. מדהימה הקלות שבה ניתן היה לבצע כל זאת.
אנשי ציבור, אנשי דת ואנשי רוח, אנשי מדע ואקדמיה, הציביליזציה האירופית בכללותה – הפנתה עורף לערכיה ולקוֹד האנושי הבסיסי ביותר.

פרופ' שאול פרידלנדר מתאר בספרו המונומנטלי "שנות ההשמדה" אפיזודה אחת, בה חזרו מהטבח בבאבי-יאר כמה יהודים קשישים (תשעה, לדברי עדים) וישבו ליד בית-הכנסת הישן.
איש לא העז להתקרב אליהם ולהציע להם מזון או מים. העונש על כך היה עלול להיות הוצאה מיידית להורג. בזה אחרי זה גוועו היהודים ומתו, עד שנותרו מהם שניים בלבד.
עובר-אורח הציע לזקיף הגרמני לירות בשניהם בִמקום להניח להם למות ברעב.
השומר הרהר בכך רגע ועשה זאת.

אנו, בני עם עתיק וגאה, שתרם לאנושות בכלל ולאירופה בפרט לאורך ההסטוריה אוצרות רוח, תרבות ומדע. זכינו לחיות אחרי אלפיים שנים של רדיפות ורציחות במדינה יהודית ריבונית.
נשבענו: לעולם לא עוד! קיום שבועה זאת מחייב שלעולם לא נוותר על הזכות והחובה להגן על בני עמנו בכוחות עצמנו.

המחויבות האוניברסאלית למנוע הישנות הטרגדיה, שאין דומה לה בתולדות אנוש, מחייבת לזכור מה קרה על אדמת אירופה באותם ימים.
הקידמה, הטכנולוגיה, המדע לא עצרו את הזוועה. במידה רבה – ההיפך מכך הוא נכון.
הן אפשרו למכונת ההשמדה הנאצית לקיים רצח המונים בהיקפים בלתי נתפסים.
המדע יכול לשמש לתכלית טובה או רעה.
רק הדבקות בערכי מוסר, היא הערובה למנוע זוועות ולהבטיח עתיד טוב יותר למין האנושי. דבקות כזאת מחייבת נכונות להתייצב מול הרוע, להתעמת איתו ולעתים גם לשלם מחיר.
דבקות כזאת נוכל להבטיח רק באמצעות חינוך.

אני משוכנע שככל שנרחיב ללמוד וללמד על שאירע באותם ימים אפלים – דבר שקורה היום יותר ויותר במדינות רבות – נוכל לחסן מפני קהות חושים מוסרית, שהיא תמיד זאת שמאפשרת זוועות מעשה ידי-אדם.

אסיים בציווי מתוך ספר "דברים" (פרק כ"ה פסוקים י"ז-י"ח):
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ–וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ;…לֹא תִּשְׁכָּח".

נקיימוֹ.