הקואליציה של הניאו רפורמים והשמאל הדתי

בעקבות פאנל בנושא הסרט "מעשה באשה וחלוק" העוסק בטבילת גיורת מול דיינים גברים, כתב ד"ר יהודה יפרח, עורך מוסף 'בצדק' של מקור ראשון את הפוסט הבא:

עוד ערב של בילבול שכל על טבילת גיורות. עוד יוצרת שמוציאה דוקו 'מקומם ומזעזע' על נשים שעברו תהליך גיור ונאלצו רחמנא ליצלן לטבול על פי ההלכה. (לא לעבור ניתוח כואב של ברית מילה, על הגרים אף אחד לא יעשה דוקו, רק לטבול במקווה על פי ההלכה).

מי ישמע, אישה טובלת בחלוק מלא ונמצאת כמעט כולה במים כשהדיינים נכנסים לחדר. הם רואים לה את הפנים ואת כפות הידיים, הרבה הרבה פחות ממה שכל אדם שהולך לחוף הים רואה על הרוחצת הממוצעת. היא מברכת, מכניסה את הראש למים והם יוצאים החוצה. חצי דקה והכל נגמר.

אין בזה שום השפלה ושום פחיתות כבוד ואני אישית ראיינתי גיורות שטבלו ובכלל לא הבינו על מה הרעש.

אבל הצביעות פה חוגגת, חילוניות שמסתובבות עם חוטיני בלי למצמץ פתאום נרעשות מתמונת פריים מעורפלת שבה באמת לא רואים כלום ושום דבר.

[[[https://www.youtube.com/watch?v=hynhCZb4Kk0]]]

קואליציה לניגוח היהדות

אלא שזה בכלל לא הסיפור. הסיפור האמיתי הוא תנועה של ניאו רפורמים עם רוח גבית של שמאל דתי שלא מוצא את עצמו. הקואליציה המוזרה הזו נאחזת בכל זיז בכדי לנגח את ההלכה היהודית. הסיפור האמיתי הוא מלחמה נגד עולם דתי שכולל מחוייבות לקיום מצוות, הא ותו לא.

לא מאמינים בתורה שבעל פה? זכותכם המלאה. אבל מה לעשות ורוב העם בישראל הכריע באמצעים דמוקרטיים ששער הכניסה אל העם היהודי עובר דרך ההלכה המסורה לנו מדורי דורות. כבדו את זה.

לאחר שקיבל כ-50 תגובות על הפוסט, הוסיף יפרח שתי הערות:

הרבה מגיבים העלו כאן טענה שיושבת על בסיס עובדתי שגוי, אז אבהיר נקודה אחת: הסיבה שהדיינים עומדים בשעת הטבילה איננה קשורה לשאלת הנאמנות של הטובלת. אין בעיה של נאמנות בגלל שההלכה קובעת שהבלנית נאמנת לצורך הטבילה. הסיפור כאן שונה לחלוטין, מבחינה הלכתית צריך 'מעשה בית דין'. פירוש: הדיינים, בהכרזה שלהם, הם אלו שהופכים את הגיורת ליהודיה, וה'מעשה בית דין' הזה מתקיים רק כאשר הם עומדים על גביה. ההבחנה הזו בסיסית מאד לכל מי שלומד את ההלכה בעיון

עוד נקודה: אני מתנגד מכל וכל לכפיית עמידת בלנית על טובלות לטהרה שאינן מעוניינות בכך. בעיני זוהי כפיה פסולה מכל וכל שאין לה מקום. בחירה חופשית היא אחד מעיקרי האמונה על פי הרמב"ם, וכפי שנשים רשאיות שלא לטבול כלל הן רשאיות גם לטבול שלא על פי כל כללי ההלכה, וטבילה לטהרה מימי הנידות היא אקט פרטי שבין האישה לא-לוהיה ולבעלה.
אין לזה שום קשר לטבילה לגרות, שהיא אקט ציבורי שבה הטובלת מבקשת הכרה של העם היהודי בהצטרפותה. טבילה כזו איננה אקט פרטי אלא בקשה להכרה ציבורית-לאומית והיא חייבת להיעשות על פי כללי ההלכה.