איזה טיפש אני! איזה אידיוט! למה לא התחתנתי עם הבחורה הצולעת, הייתי מפונק. הייתי מעוות. התביישתי ללכת איתה ברחוב. היא מאוד רצתה להתחתן איתי. כאשר הודעתי לה שאיני רוצה להתחתן איתה, היא בכתה. היא לא אמרה כלום אלא בכתה. לא אמרתי לה למה איני רוצה להתחתן, אבל היא הבינה מעצמה. הרי אני הבחור השישי שלא רוצה להתחתן איתה בגלל הצליעה. היא הורידה עיניים במבט מיואש, אמרה שלום והלכה לה.

זה קצת הציק לי. אבל מהר התאוששתי. הרי לא יעלה על הדעת להתחתן עם בחורה צולעת.

אז מה היא תעשה בחיים? איני יודע. זו לא הבעיה שלי. זו בעיה שלה. איני יכול לפתור את כל הבעיות שבעולם.

אגב, היא כן פתרה את בעיתה והתחתנה עם בחור טוב, ישר, מוכשר, חכם, שלא היה איכפת לו מהרגל שלה. שמעתי שהיא מאושרת, הוא מאושר, ויש להם ילדים מאושרים. והטיפש זה אני, ואני לא מאושר.

אוי לי, למה נתפסתי לדברים חיצוניים. עתה אני רווק גלמוד, בודד, מבוגר, לא זקן אבל מרגיש זקן.

אני מתבייש מעצמי, אני כועס על עצמי, אני בז לעצמי, שהחלטתי על פי דברים חיצוניים, ולא על פי הפנימיות. החיצוני, הרגל, היד, הראש, הוא לא האמת, האמת זו הנשמה. ולבחורה הזאת היתה נשמה כל כך יפה, כל כך עדינה, כל כך טהורה.

פעם שמעתי משל אפלטון על המערה. אנשים כבולים במערה ,רואים צללים על הקיר הפנימי, וחושבים שזו המציאות. אבל זו הזיה, זה שקר. החיצוניות של הבחורה זו הזיה, שקר. האמת זו הנשמה. איזה טיפש הייתי. עתה אני כבר לא טיפש, אבל זה מאוחר מידי.

בגמרא שבת מסופר על אדם שהתחתן עם בחורה גידמת. רק ביום מותה , שם לב. זה אדם חכם! גם צנוע, גם חכם.

שמעתי על בחור לבן עור שהתחתן עם אתיופית. זה הרגיז את הוריו. אמרו לו: אבל למה בכלל נפגשת עם אתיופית?! השיב: לא שמתי לב שהיא אתיופית. איזה גאון! איזה גאון!

ואני טיפש! במשך כל השנים התלוננתי על ד': איפה השידוך שלי? איפה בת פלוני לפלוני שלי? ולא ראיתי את הנס הגדול שד' הכין לי בחורה כל כך נפלאה עם נשמה טהורה. איזה נס ד' עשה לי, אך בעל הנס הטיפש לא הכיר בנסו! נכון ,הבחורה הייתה צולעת ברגל, אך אני הייתי צולע בשכל.

נ.ב.

אוסיף דבר חשוב. אנא לא לחפש אותי כדי להציע לי שידוך. ב"ה התחתנתי. עם מי? עם הבחורה הצולעת. סתם שיטיתי בכם. זה מכתב שנתתי לאשתי בחדר ייחוד כדי שתרגיש טוב. נשקה את המכתב, נשקה אותי, ובכתה דמעות של אושר והתרגשות. וגם אני. עתה לראשונה אני מפרסם מכתב זה בהסכמתה, כמובן בעילום שם. עד היום הזה אני זוכר כיצד עמדתי תחת החופה, קורן מאושר, שזכיתי לכלה שגם אם היא חגרת, היא נאה וחסודה (כתובות יז א). בעיניי היא הכי נאה וחסודה בעולם (מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב האמת). כן, התחתנתי עם הבחורה הצולעת, ואני האדם הכי מאושר בעולם.