היססתי עד כה לעשות את הקישור הזה – בין נאציזם לבין קיצוניות ימנית דתית בישראל. ואולם אתמול התפרסם בעיתון "הארץ" מאמר ("מי בציונות הדתית מתכנן מחנות השמדה לעמלק", 23.1.11 , עמ' 1) שדיווח על מאמר שהופיע בעלון הציוני הדתי הפופולארי  "מעייני הישועה", ובו נוצר למעשה הקישור בין שתי תופעות אלו. 

מאמר המערכת "במעיני הישועה" (פרשת שמות תשע"א) תקף רבנים מתונים בציונות הדתית שלא תמכו  במכתב הרבנים הקורא שלא להשכיר דירות לערבים וטען שבראש מעייניהם של המתונים נמצאים הקריירות שלהם והרצון להיות פוליטיקלי קורקט. בסוף המאמר תוהה המחבר:  "מעניין אם את ריכוז העמלקים במחנות השמדה הם [הרבנים המתונים] ישאירו לאחרים או שיכריעו שמחיית עמלק כבר לא רלוונטית, ימים יגידו."

אכן המאמר ובמיוחד משפטים אלו גרמו לסערה בציונות הדתית המתונה, ומודעת מחאה גדולה פורסמה לפני כמה שבועות על ידי  "ברית חושך לגרש" . ואולם,  באותה מידה שהמאמר ב"מעייני הישועה" דורש פולמוס ומחאה הוא דורש גם ניתוח ועיון.

המאמר נוטף שיח של אותנטיות. הוא מנגיד רבני קריירה ("פקידים" הוא קורא להם) – שהם, לדעתו, רבנים זעיר בורגניים קטנים העושים חשבונות קטנים –  מול מנהיגי דת גדולים הנאמנים בו זמנית לאמת הפנימית שלהם ולאמת הדתית של היהדות. הרבנים הגדולים האותנטיים מוכנים להסתכל בלי למצמץ, אפילו בדרישות הקשות, כמעט בלתי אנושיות, של האמת, ז.א. מחנות השמדה.

הסנטימנט הזה הוא, כמובן, מודרני לחלוטין – ניטשה בזרתוסטרא והיידיגר בכתביו דיברו על האותנטיות של היחס ההחלטי אל מול הזוועה של הריק ושל המוות.

היחס ההחלטי והאותנטי שלא ממצמץ אף אל מול המוות וההרג הוא התשתית התרבותית של הנאציזם. כפי שטען ההיסטוריון ג'ורג' מוסה, מקורותיו של אידיאל תרבותי זה הוא במלחמת העולם הראשונה – באידיאל של "פלוגות הסער" שהסתערו אל מול האש הקטלנית של מלחמת החפירות.

הלוחם והסופר ארנסט יונגר, בספרו "סערת הפלדה" הפך מציאות זו לאידיאל תרבותי. הרבה מאנשי פלוגות הסער הגרמניות מצאו את דרכם אחרי המלחמה ל"חיילות החופשיים" שלאחר המלחמה שרצחו יהודים ושמאלנים כולל השר היהודי וולטר רתנאו. אותם אנשים לבסוף הצטרפו למפלגה הנאצית והפכו להיות מפקדים של מחנות ריכוז והשמדה. דוגמא לכך הוא רודולף הס (Hoess), מפקדו של אושוויץ.

היינריך הימלר בנאום מפורסם בפוזן ב1943 לקציני אס. אס. העביר את הסנטימנט של צעידה בהחלטיות בלי למצמץ אל מול החובה של השמדת היהודים. ושם הוא אומר שמילוי חובה זאת אל מול ערמות הגופות, היא תהילתם הסודית של קציני האס.אס. והיא שעושה אותם חזקים, קשים ומהוגנים.

אינני משווה את מעשי האגף הקיצוני הימין-דתי  למעשי הנאצים ימ"ש אבל הטומאה של הסנטימנט המשותף מדאיגה אותי יותר מכל. וכמובן כל זה בשם התורה והיהדות. כנראה שמי שלא לומד מההיסטוריה, גורלו לחזור עליה.

מעל לכול מדאיגות אותי ההשלכות החינוכיות. מה נער/ה אמור/ה להבין ממאמר כזה שמופיע בעלון מרכזי של הציונות הדתית? עלון שבנשיאותו  מכהנים רבנים מרכזיים –  הרב יעקב אריאל שליט"א, הרב שלמה אבינר שליט"א והרב שמואל אליהו שליט"א? שבשם האותנטיות הדתית יש להקים מחנות השמדה? שזה האידיאל של היהדות כמו אצל רודולף הס…?

"והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית…"

==

ד"ר שלמה פישר מלמד בבית ספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים והוא המנהל המייסד של יסודות- המרכז לליבון ענייני דת ומדינה